גל MeToo הביא איתו כל כך הרבה חשיפות על הטרדות מיניות, תקיפות מיניות, מיזוגיניה או סתם בריונות בהוליווד, שבשלב הזה נופתע יותר לגלות שאחד מהגברים החזקים בתעשיית הבידור לא הטריד אדם מעולם. ובכל זאת, הסיפורים הספציפיים צריכים להישמע. בעיקר כדי להבין שלמרות שמדובר בדפוס כללי, הפרטים עצמם יכולים להשתנות, והסיפורים יכולים להרכיב לנו תמונה מלאה יותר על האופן שבו העולם מתנהל - ועל איך אנחנו יכולים לנסות ולהפוך אותו למקום בטוח יותר עבור מי שניצבים בצד החלש יותר של יחסי הכוחות.
הסיפור של קווין ספייסי, למשל, צריך להיות מסופר מכמה סיבות - ראשית כי הקורבנות שלו הם גברים בוגרים, אוכלוסייה שחווה פחות תקיפות מיניות מאשר נשים או קטינים, ודווקא בגלל זה מתלווה לכך בושה, הסתרה והאשמת קורבן עצמית. שנית, כיוון שספייסי כבר עמד למשפט פלילי ונמצא חף מפשע, אבל לא בגלל שהוא אינו אשם במעשים, אלא בגלל שהם שייכים לתחום האפור (כהה מאוד) של התקיפות המיניות. ושלישית, כי הרקע הביוגרפי של ספייסי יכול להזכיר לנו מהם התנאים שבהם אנשים הופכים למתעללים, וכמה חוויות הילדות שלהם יכולות לעצב את האופן שבו הם תופסים את הקשר בין כוח למיניות.
"קווין ספייסי נחשף" ("Spacey Unmasked"), שעלתה ב-yes ו-HOT במקביל לשידורה מעבר לים, היא סדרת דוקו בת שני חלקים שעושה עבודה מצוינת בחקירת כל הנושאים האלה. בסדרה מתראיינים 10 גברים שחוו תקיפה מינית בידי ספייסי לאורך חמישה עשורים, תשעה מהם מעולם לא חשפו את סיפורם לפני כן. בנוסף, מתראיינים בסדרה עיתונאים שהיו חלק מחשיפת הסיפורים, אחיו הגדול של ספייסי, רנדי פאולר, שמבקר בבית ילדותם ושופך אור על השנים המוקדמות של השחקן ואפילו ספייסי עצמו - בקטעי ארכיון רבים שמספקים קונטקסט לסיפורי התקיפות.
למרות שמדובר במבנה טלוויזיוני די שמרני, של הרבה ראשים מדברים ומעט קטעי ארכיון, "קווין ספייסי נחשף" מצליחה להרכיב את כל חלקי הפאזל ולהציג תמונה רגישה ומורכבת. אין שם נושא שחוששים לגעת בו - הנטייה המינית של ספייסי, העובדה שהוא נותר עמוק בארון למרות כל הניסיונות להוציא אותו משם והחליט לצאת ממנו רק לאחר ההאשמות, אביו הניאו-נאצי וההתעללות שהפכה את ספייסי לקורבן בעצמו, הסביבה ההוליוודית שמאפשרת לכל הדברים האלה לקרות במחשכים וגם הגבריות הסטרייטית, ואיך האופן שבו היא נתפסת חברתית משפיע על התחושות של הקורבנות לגבי התקיפה.
הגילויים על הילדות של ספייסי קשים במיוחד, מעוררים מעט אמפתיה ובעיקר מייצרים הבנה עמוקה יותר לגבי איך אדם הופך להיות כל כך תוקפני מינית. מצד שני, הדוקו לא פוטר אותו מאחריות. הקורבנות של ספייסי ניצבים מול המצלמה באומץ ורגישות ומתארים עיניים של מפלצת חסרת רגש ואדם שנהנה באופן חולני מהכוח שניתן לו - להטריד כל גבר, בעיקר סטרייטים, ולא להיתפס לעולם. הפרופיל שנוצר הוא מורכב, והוא נחוץ בעיקר בגלל שהחוק היבש פטר את ספייסי מאחריות. הוא אולי לא יושב בתא מאסר, אבל ספייסי שילם על המעשים בקריירה שלו, ובצדק. ומלבד הסיפור הסנסציוני על מעשיו האפלים של כוכב הוליוודי, הדוקו יכול ללמד גם אותנו דבר או שניים, בעיקר על איך אנחנו מתייחסים לתקיפות מיניות כשהקורבנות הם גברים בוגרים, ואיך אנחנו יכולים להפוך את העולם למקום שבו גברים שחוו תקיפה לא מאשימים את עצמם או מפחדים לדווח עליה. להפוך את העולם למקום ללא תקיפות זאת כבר משימה מורכבת יותר.