לאחרונה הגיעה למרכז שניידר אמילי, ילדה כבת 6, לאחר שנחנקה מסטייק ופיתחה פחד מאכילת מזון מוצק. אמה אוריאן, מתארת את הרגע המלחיץ:  "לפני כחודש, במהלך יום שישי בצוהריים, הייתי בבית עם אמילי, ובזמן שארגנתי את הבית היא ביקשה לאכול סטייק. טיגנתי לה סטייק מינוט דק והגשתי לה. בזמן שאכלה, ראיתי שלפתע היא נחנקת ולא מצליחה לנשום. זה היה מאוד מלחיץ, וממש נכנסתי להיסטריה. דחקתי בה להשתעל ואיכשהו החתיכה שבלעה נפלטה".

עוד היא מספרת כי לא תיארה לעצמה שמדובר בסוג מזון שעלול להיות מסוכן. "אני תמיד מקפידה לחתוך לילדים מזון לפני הגשה, אבל לפי ההנחיות שהכרתי ידעתי שצריך להקפיד בעיקר כשמדובר בנקניקיות, מלפפונים ומזון עגול שעלול להיתקע בגון. מעולם לא חשבתי שסטייק יכול להיות כל כך מסוכן".

אמילי אומנם ניצלה במזל רב, אולם הרגע הטראומטי השפיע עליה באופן משמעותי. אמה מספרת כי מאז היא חששה לאכול כל סוג של מזון מוצק. "היא פשוט לא הסכימה להתקרב לשום מזון שאינו מעוך, נוזלי או מרוסק. במשך חודש היא שינתה לחלוטין את הרגלי התזונה שלה, מה שגרם לאובדן משמעותי ממשקל גופה. היא הייתה ממש כמו אנורקטית שמפחדת מאוכל. יתרה מכך, הייתה לה תחושה תמידית שנותרה לה חתיכת מזון בגרון והיא התלוננה על תחושה מתמשכת של אי-נוחות".

בשלב זה, הוריה של אמילי החליטו שלא לקחת סיכון ומיהרו עם אמילי לבי"ח. שם היא עברה בדיקה ע"י מומחה אף אוזן גרון שלא מצא עדות לחסימה ושלל נוכחות של גוף זר – והיא נשלחה לביתה. אולם, אמילי המשיכה להתלונן על התחושות הלא נעימות ולכן אביה ניר מיהר לנסוע איתה למרכז שניידר.  

הבדיקה ששללה סופית חסימה

אמילי אושפזה במחלקה ג' בניהולה של פרופ' עירית קראוזה, שם החליטו הרופאים לבצע ברור נוסף כדי לוודא שאכן אין גורם פיזיולוגי שגורם לחסימה. כדי למצות את כלל האופציות לברור, היא עברה בדיקת גסטרוסקופיה בהרדמה מלאה, שבמהלכה נשלל קיומו של גורם אורגני. אולם, כיוון שבפועל אמילי עדיין חששה מאוד לאכול וגם המשיכה לסבול מאותן תחושות קשות, בבית החולים החליטו להמשיך בטיפול, והפנו אותה למחלקה לקלינאות תקשורת.

אמילי ביחד עם הכלב (צילום: שניידר)
אמילי מטופלת ביחד עם הכלב - ביס ביס|צילום: שניידר
 

ד"ר אושרת סלע וייס, קלינאית תקשורת המתמחה בהפרעות בליעה ומנהלת מערך הקלינאות בשניידר, מסבירה שבמהלך הטיפול, ראשית נבחן מנגנון הבליעה של אמילי. "נעמי פורמן, קלינאית תקשורת שבחנה אותה, ראתה שהלעיסה שלה תקינה. כשהגעתי אליה למוחרת, הבנתי שכל התחושות למעשה נובעות מהפחד לאכול מזון מוצק. לפיכך, החלטנו על טיפול התנהגותי, שמטרתו הייתה להחזיר לה באופן הדרגתי את היכולת לאכול מזון מוצק ללא חשש".

הד"ר מציינת כי במהלך הטיפול, אמילי הונחתה לאכול מזונות בעלי מרקמים שונים באופן הדרגתי. "בהתחלה נתנו לה מזונות רכים מאוד, אח"כ רכים פחות, בננה, ומשם עברנו ללחם. היא מאוד חששה מלחם, אז אמרתי לה שתנסה רק ללעוס אותו מעט ואז שתירק. תוך כדי שהיא לועסת ויורקת, היא בלעה חלק מתכולת הלחם, וכשהבחינה בכך היא הפנתה את תשומת לבנו לכך. מובן שהעצמנו אותה ונתנו לה פידבקים שעודדו אותה להמשיך באכילה".

אחד מהרגעים המרגשים היה כאשר הגיעה למחלקה מיכל לבנשטיין, אחות מוסמכת ומטפלת בבע"ח, ביחד עם כלב טיפולי. ד"ר סלע וייס ראתה שאמילי נקשרת לכלב, והחליטה לשלב אותו בטיפול. "היא אכלה ביחד איתו – ביס לאמילי וביס לכלב, זה היה מקסים. האמא הבינה שאמילי מצליחה לאכול מוצק והיא פשוט הייתה המומה. גם אנחנו שמחנו מאוד כמובן".

עוד היא מציינת שכיום אמילי נמצאת במעקב. "האמא סיפרה לנו שלפני כמה ימים היא כבר הצליחה לאכול קציצות וזו בהחלט התקדמות. אנחנו עוקבים כדי לראות שאין רגרסיה. אני מקווה שלאט-לאט אמילי תשוב לאכול כהרגלה".

מה לעשות ומה לא?: כך תפעלו במקרה של חנק

ד"ר שפיר בוטנר מנהל בי"ס לפראמדיקים במד"א, מסביר כי ראשית חשוב להכיר את הסיכונים: "חשוב לדעת שבשר הוא אחד המזונות המועדים ביותר לפורענות, וכך גם בצקים אגב. אנחנו מציעים לכלל האוכלוסייה להקפיד ללעוס היטב כל מזון הדורש לעיסה ובעיקר כשמדובר בילדים – לחתוך אותו היטב לחתיכות קטנות".

ומה עושים במקרה שילד או מבוגר נחנק? "הצעד הראשון הוא להתקשר 101 למד"א, שם המוקדן יוכל לתת הנחיות מדויקות. אם הילד או האדם משתעל יש לעודד אותו להמשיך כי שיעול הוא מנגנון טבעי שיכול לעזור לגוף הזר להיפלט החוצה. אם זה לא מצליח, חשוב לבצע תרגיל היימליך – כל עוד הנפגע בהכרה. אם מדובר בתינוק, יש לתפוח על הגב קלות כאשר ראש התינוק מוטה כלפי מטה. אם הנפגע מאבד הכרה, יש להתחיל בפעולות החייאה לפי ההנחיות של מד"א. בכל מקרה – אין לתחוב אצבעות אל תוך הלוע כיוון שהדבר עלול לגרום לדחיפתו של הגוף הזר עמוק יותר".