דומה שאין הרבה מדינות בעולם בהן הביא משבר הקורונה למחאות כל כך סוערות נגד הממשל כמו סרביה. רק לפני חודש בערה המדינה על החלטת הממשלה להטיל מחדש הגבלות מחמירות על התושבים בניסיון לבלום התפרצות מחודשת של הנגיף, כשאלפי מפגינים רצו לבית הפרלמנט בבירה בלגרד ויידו אבנים וביצים על השוטרים, שבתגובה ירו גז מדמיע על המפגינים.

נחזור להתחלה: ב-6 במרץ, דיווחה סרביה על המקרה הראשון של קורונה במדינה. זה היה גבר בן 43 שייבא את הקורונה למדינה היישר מהונגריה. משם המספרים התחילו להשתולל: עד סוף מאי יגיע מספר הנדבקים במדינה לכ-12,000, מאות יאושפזו, עשרות מהם במצב קריטי וכ-250 ימותו מהווירוס.

הממשלה הסרבית מיהרה לפעול והכריזה על מצב חירום לאומי: עוצר מהיר, סגירת חנויות, עצירת המעבר בגבולות, בתי הספר, האוניברסיטאות, אולמות הספורט וחדרי הכושר נסגרו וחיילים נפרסו ברחבי המדינה לשמור על העוצר ולאבטח את בתי החולים.

כשראתה שזה לא מספיק הוסיפה הממשלה עוצר לילי בכל יום משמונה בערב ועד חמש לפנות בוקר ואסרה על אזרחים מעל גיל 65 לצאת מביתם לאורך כל שעות היממה. שדה התעופה נסגר ואיתו גם כל הכבישים, הרכבות והתחבורה הציבורית. כל תנועה בין ערים במדינה מאסרה למעט תנועת מכוניות ולמעלה מ-150 אזרחים נעצרו לאחר שלא הקפידו על העוצר.

ואז הגיע מקרה המוות הראשון. ב-20 למרץ גבר בן 49 שסבל מבעיות רפואיות נפטר בבית החולים המרכזי של וויבודינה בנובי סאד ובממשלה החליטו לסגור אפילו את המעט שנשאר פתוח במדינה ואסרו על הפעלת כל העסקים במרכזי הקניות למעט מכולות ובתי מרקחת. כל המפגשים במקומות ציבוריים נאסרו וגם התכנסויות של יותר מחמישה אנשים במרחבים פרטיים. הסגר היה מהנוקשים באירופה. יהיה יותר קל לפרט מה נשאר פחות מאשר מה נסגר ונאסר.

זה היה קשה, זה היה כואב, זה היה אכזרי ואפילו קיצוני – אבל זה הצליח. היישום הקפדני של הסגר בשבועות הראשונים עבד וראש הממשלה הכריז ניצחון על הנגיף. במהלך החודשים מאי ויוני מספר המקרים היומי עמד על עשרות בודדות, מתחת ל-20 והיו ימים ארוכים בלי מוות בכלל ואז הממשלה החליטה לפתוח ובגדול.

בשבועיים האחרונים של אפריל החלה פתיחה הדרגתית של חלק מהמגבלות שהוסרו כמעט לגמרי ובתחילת יוני הצטרפו אליהם גם אירועים גדולים: מסיבות, מועדונים, אצטדיוני כדורגל מלאים, השגרה בסרביה חזרה ובענק.

רבים טענו שהכל קורה מהר מדי ושהסיבה לפתיחה המהירה היא רצונו של הנשיא אלכסנדר וויצ'יץ להחזיר את החיים לשגרה לקראת הבחירות שהתקיימו במדינה בסוף החודש. ווצ'יץ הכחיש, כמובן, וניצח בבחירות ברוב של 60 אחוזים.

אם בוחנים את כלכלת סרביה לפי נתוני הבנק העולמי, היא לא צפויה לחטוף מכה חזקה. האבטלה שהגיעה בשנת 2012 ל- 24 אחוזים, ירדה בהתמדה עד תחילת המגיפה. כיום הבנק העולמי מעריך כי האבטלה בסרביה תעמוד על 13.5 אחוזים.

עוד לפי תחזית הבנק מאפריל, כלכלת סרביה תתכווץ השנה רק ב–0.5 אחוז — אומנם לא מטלטל כמו במדינות אחרות באירופה אבל במדינה בה העוני והמשבר הכלכלי מככב כבר -30 שנה, סרביה מתחילה מראש מנקודת פתיחה משמעותית נמוכה יותר לעומת שכנותיה ביבשת ובעולם.

עשינו הרבה טעויות

אלא שעם החזרה לשגרה חזרה גם הקורונה עם עלייה חדה בכל המדדים, בכמות הנדבקים, המאושפזים והמתים. במקום לשטח את העקומה, בתוך שבועות מספר החולים והמתים במדינה כמעט הכפיל את עצמו והגיע לכ-400 מתים, ויותר מ-25,500 נדבקים, כ-160 מהם במצב קריטי.

"עשינו הרבה טעויות. כנראה היינו שאננים מדי", אמר אז נשיא הוויצ'יץ לכלי התקשורת במדינה, "כולנו חשבנו שזה כבר נגמר, שמענו שבקיץ המחלה תהיה קלה יותר מאשר בחורף". הממשלה הציבה מגבלות חדשות, איימה בהסגר נוסף ואז התחיל הבלגאן: הפגנות ענק נגד הממשלה שטפו את הבירה בלגראד והאמון של העם בממשלה, שכבר לפני כן לא היה במקום מי יודע מה, התרסק לשפל של כל הזמנים. הניהול העקום של משבר הקורונה היה הקש ששבר את גב הגמל.

הנשיא ווצ'יץ, זה שרק לפני כמה חודשים מיהר לפתוח את כל המדינה ואפשר התקהלויות ענק במועדונים ואצטדיונים התראיין לטלוויזיה ואמר "זה טיפשי. זה חסר אחריות לקרוא לאנשים להתכנס ולהפגין כשאנחנו מתמודדים עם כמויות מזעזעות של נדבקים" ותומכיו טענו שמדובר בהפגנות פוליטיות.

כך או כך, בסופו של דבר המחאות הצליחו, ווצ'יץ נסוג מכוונתו להטיל עוצר על הבירה, הרחובות נרגעו אבל הקורונה, היא ממשיכה להשתולל במדינה וברור לכולם שהסיפור שם רחוק מלהסתיים. רק לאחרונה, ב-26 ביולי, הגיעו בסרבייה לשיא חדש של נדבקים עם 467 חולים חדשים שאובחנו במדינה ב-24 שעות ומספר המתים ממשיך לעמוד על כ-8 ביום בממוצע. נכון לסוף השליש הראשון של אוגוסט (9/8) מניין המתים במדינה עומד על 641 וכ-28,000 איש נדבקו בנגיף.