לזאזא פאצ'וליה היו תוכניות לערב חג המולד. הסנטר הגיאורגי של מילווקי באמת התכוון, כמו רוב תושבי אמריקה, לבלות את היום החגיגי עם המשפחה. למאמן לא היה אכפת.
הבאקס היו כל כך גרועים במשחק הקודם נגד שארלוט, ב-23 בדצמבר, שהמאמן רתח בחדר ההלבשה. "זאזא, אתה חושב שהיינו יכולים לנצח במשחק הזה?", הוא שאל. "כן, זה משחק שהיה בהישג יד", ענה הסנטר. המאמן שאל: "אתה חושב שמגיעים לכם עכשיו יומיים חופש?". פאצ'וליה הנדהם ענה: "אני מבין את התסכול, ואכן לא התאמצנו מספיק. אבל עכשיו זה חג המולד וזה חשוב לא רק לנו אלא למשפחות שלנו. אנשים עשו תוכניות".
המאמן לא התרצה. הוא שאל גם את ג'ארד דאדלי לדעתו, וקיבל גם ממנו תשובה דיפלומטית. "נתראה מחר בתשע בבוקר", הפטיר המאמן. "רגע רגע, אנשים הזמינו כרטיסי טיסה!", ענו השחקנים. "לא אכפת לי. אתם מקבלים משכורת כדי לבצע עבודה, אז תבצעו אותה מחר. דברים משתנים", השיב ג'ייסון קיד.
התקרית הזו, שמתוארת בספרה הנהדר של מירין פיידר על יאניס אנטטוקומפו, היא רק דוגמה אחת לאיך הצליח קיד לשרוף כל כך הרבה גשרים ולעלות לכל כך הרבה אנשים על העצבים בקריירת אימון שנמשכה בסך הכל ארבע שנים וחצי כמאמן ראשי. תכיר, לוקה דונצ'יץ', את המאמן החדש שלך, הראשון שנבחר במיוחד עבורך (אחרי ששימש כעוזר מאמן בלייקרס), וזה שאמור לקחת אותך לשלב הבא - ולעבר הארץ המובטחת.
לתזכר את פיקאסו
אחד הדברים הראשונים שקיד אמר ביום הפתוח, זה שהוא רוצה את הכדור פחות בידיים של לוקה. על פניו, כשיש לך סופרסטאר שצריך את הכדור ביד ויכול לעשות איתו דברים שמעט מאוד אנשים עשו - בטח בגיל 22 - זו בקשה קצת מוזרה. מצד שני, דונצ'יץ' קיבל את ההחלטה האחרונה - נתון המוגדר כ-usage rate - ב-35% מההתקפות של דאלאס בעונה שעברה, האחוז השני בגובהו ב-NBA. בסך הכל, לוקה החזיק בכדור 8.9 דקות לערב - הנתון הגבוה ביותר בליגה. נגד הקליפרס, קבוצה ששלחה אליו שני בולדוגים אכזריים (קוואי, פול ג'ורג') ודג פיראניה (פטריק בוורלי) בסדרת הפלייאוף, אחוז השימוש בו עלה ל-39.1%.
קיד השווה את לוקה לאחד הגדולים בכל הזמנים, אבל דווקא בתחום אחר. "הוא כמו פיקאסו צעיר. הוא מאוד מוכשר, אוהב לנצח ומבין משחק ברמה הגבוהה ביותר. כמאמן, אני לא יודע אם מישהו אמר לפיקאסו שהוא חייב להשתמש בכל הצבעים האפשריים. אני רק רוצה להזכיר ללוקה שהוא יכול גם לסמוך על החברים שלו לקבוצה, והחברים שלו לקבוצה יהיו שם כדי לעזור לו". את המסר שקיד "רצה להזכיר ללוקה" הוא יכול היה להעביר לא רק למיקרופונים, אלא גם בשיחות פרטיות, וסביר להניח שגם העביר.
קיד הולך על חבל דק. מצד אחד, אנחנו עוד לא יודעים איך לוקה יכול לשחק אוף דה בול מכיוון שהוא מעולם לא שיחק ליד מוביל כדור איכותי; הגארדים שלצדו היו בעיקר סקוררים וצלפים כמו סת' קארי, טימי הרדאוויי ג'וניור וג'יילן ברנסון. מצד שני, אלה לא רק ה-28% לשלוש שלו ברבע האחרון, הכי חלש שלו מבחינת קליעה; כמה פעמים ראינו את לוקה מגיע לדקות האחרונות מותש, נעמד עם הידיים על הברכיים, חוסר אונים בעיניו? המבטים האלה מבשרים רעות לטווח הארוך. נכון שדונצ'יץ' אמר את כל הדברים הנכונים וסיכם על הארכת חוזה, אבל כמו שהראה בקיצוניות מקרה בן סימונס, גם חוזה מקסימלי חדש מהניילונים לא מבטיח כלום לעתיד. ולכן, קיד מנסה להבטיח ללוקה שיהיה מי שיעזור לו. השאלה היא אם גם קיד מאמין בזה.
לשחרר את קריסטפס
דאלאס נתקלה במשברים בשלב מוקדם מאוד בשתי העונות האחרונות. ב-2019/20 הם פתחו את העונה בסערה עם מאזן 5-16 וההתקפה יעילה בקנה מידה היסטורי, לפני שפציעות תקעו מקלות בגלגלים. שבועיים לתוך 2020/21, דווקא אחרי ניצחון מרשים בדנבר, כמה שחקני מפתח נדבקו בקורונה. המאבריקס נכנסו לסחרור, וקרלייל נאלץ לאלתר הרכבים עם שחקני משנה כמו ווילי קאולי סטיין, ווס איוונדו וסיוע מזדמן מהג'י-ליג. הם הפסידו בעשרה מ-13 המשחקים הבאים ותבוסה 147:116 לגולדן סטייט, בה המאבריקס איפשרו לקלי אוברה לקלוע 40 נקודות (!!), שלחה אותם בתום שליש עונה למקום הלפני אחרון במערב.
לוקה עצמו, ייאמר לזכותו, היה זמין. בעונה שעברה, למשל, החסיר רק ששה משחקים. הבעיה מתחילה בשחקן שהובא בטרייד כדי להיות הפרטנר שלו לצמד שייקח את דאלאס לשחקים. קריסטפס פורזינגיס, מבחינת סט הכישורים והתכונות הפיזיות שלו, משלים את לוקה: פותח הגנות בקליעות מבחוץ, מסוגל להגיע לטבעת בקלות יחסית וגם ריבאונדר וחוסם טוב. ב-2019/20 הוא דורג בין 20 הראשונים בליגה בכדורים חוזרים ובגגות. בעונה שעברה, שכללה עוד פציעה, היחסים בינו לבין לוקה כבר כללו לא מעט התנגשויות; בתום העונה, כך התברר לאחרונה, הוא הודיע להנהלה שאין לו בעיה לעבור למקום אחר אם צריך.
קיד, כך נראה, מנסה להחזיר את הביטחון העצמי לפורזינגיס. הוא הכריז כי KP ישחק העונה בעמדה מספר 4, מה שעורר לא מעט הרמות גבה מסביב; מצד שני, למאבס יש בסגל חמישה סנטרים פוטנציאליים, כולל כמה שקולעים שלשות (בובאן מריאנוביץ' הענק, שקלע 9 כאלה כל הקריירה, צלף פעמיים מעבר לקשת במשחק האימון הראשון ושווה לשים לכך לב העונה), כך שלפורזינגיס יהיה יותר מרחב תנועה עם הפנים לסל. במשחק האימון הראשון המאמן כבר נתן ללטבי הענק הרבה יותר חופש התקפי. את הביטחון העצמי המעורער של השחקן הזה צריך לבנות בעדינות, תכונה שבה קיד לא תמיד הצטיין; מצד שני, בקרוב נראה אם המנהיגות של קיד תעשה את העבודה.
ללמוד ממקרה יאניס
למרות כל המטען השלילי שצבר, כולל עברו הרחוק כגבר מכה (בטח כשהמאבריקס כבר הסתבכו בשערורייה סביב תרבות קלוקלת של הטרדות מיניות לפני מספר שנים), קיד הוא כן דמות אהובה בדאלאס. לפני עשור, הוא היה המנהיג של הקבוצה סביב דירק נוביצקי, שבעונה ההיא עמד על אחוז השימוש הכי נמוך שחווה בשנות השיא שלו. זה נגמר באליפות היסטורית לקבוצה מטקסס. התחרותיות המטורפת והערמומיות שתמיד היו תכונות בולטות אצל קיד, נשארו גם כשהפך למאמן; למשל, זכורה תקרית כוס המשקה המפורסמת מברוקלין, כשהמאמן היה זקוק לפסק זמן שלא היה לו והצליח לקבל כזה בחסות הנוזל שנשפך על הפרקט וחייב את עצירת המשחק.
הכדורסל ששיחקו הקבוצות הקודמות של קיד לאו דווקא מנבא טובות. בימיו בנטס ובבאקס, הקבוצות שלו היו גרועות בריבאונד, חלשות בהגנה, שיחקו לאט ומיעטו לזרוק מעבר לקשת. מצד שני, קיד האמין בהנעת כדור, בתנועה ללא כדור ובטיסה למתפרצות. עניין ההגנה די מטריד לא מעט אוהדי מאבריקס גם כיום, בעיקר כשהקבוצה - אולי פרט לדוריאן פיני-סמית', דווייט פאוול ושני המצטרפים מהניקס, פרנקי ניליקינה ורג'י בולוק - אינה משופעת בשחקני הגנה טובים. כל זה לא מנע מקיד להודיע שהוא עומד לשים את ההגנה בראש סדר העדיפויות, ורבע ראשון מלא אנרגיה נגד יוטה נתן לאוהדים סיבות לאופטימיות - גם אם מאוד זהירה, בהתחשב בהרכב המשני של הג'אז.
יאניס אנטטוקומפו היה אחד הקייסים המרתקים בהקשר של קיד. המאמן אמנם אסר על היווני לזרוק לשלוש, אך מצד שני שם אצלו את הכדור בידיים והכניס בו את הביטחון להיות עושה המשחק של הבאקס, מה שהוסיף אלמנט קטלני וקריטי לסט הכישורים של האלוף הטרי. כשיגיעו משברים, והם יגיעו, מערכת היחסים שתתפתח בין לוקה לבין קיד יכולה לקבוע לא רק את ההווה - אלא גם את העתיד של שניהם במועדון.
רגע לפני חג המולד, אגב, ב-23 בדצמבר, לוקה, קיד ועוזר המאמן החדש של דאלאס, ג'ארד דאדלי, עומדים לפגוש את יאניס ומילווקי. יש לקוות, לטובת כולם, שהפעם זה לא ייגמר באימון קשוח בתשע בבוקר למחרת.
