יותר משני מיליון ישראלים, שנפגעו כלכלית כתוצאה ממשבר הקורונה, המתינו בכיליון עיניים לפרסום תוכנית הסיוע הממשלתית. התוכנית שהוצגה בימים האחרונים מבקשת להרגיע את מי שאיבדו את פרנסתם, עצמאיים ושכירים גם יחד. אלא שפאנל כלכלנים ועמותות אליהם פנינו מצביעים על "חורים" בתוכנית, שלדבריהם גם אם הפעם תיושם במלואה – לא יהיה בכוחה לשקם את המשק במלואו.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

אלה כמה מהנקודות המרכזיות שבלטו בהיעדרן מהתוכנית הכלכלית:

אין תכנון לעתיד - פרופ' מנואל טרכטנברג, מאוניברסיטת תל אביב ומוסד שמואל נאמן בטכניון, מתקשה להתלהב מרמת התכנון של המדינה: "קשה לקרוא לתוכנית שהציגה הממשלה 'תוכנית כלכלית' של ממש. המשק הוא פציינט במצב בינוני עד קשה, והמדינה מתעסקת במתן עזרה ראשונה", קובע טרכטנברג. לדבריו, לא נעשה דבר על מנת להסדיר את עתיד המשק, וטרכטנברג חושש כי מהלך מסודר מסוג זה אינו נמצא באופק.

טלי ניר, מנכ"לית עמותת "121 – מנוע לשינוי חברתי", טוענת בעניין זה: "דומה כי שאננות שלטה עד עתה בממשלה. התקווה היא שהחרדה הציבורית תוציא כעת את מקבלי ההחלטות מהשאננות ותביא אותם להציג וליישם במהירות תוכנית ממשלתית רחבה, שתחזיר את הסולידיות החברתית והאמון של הציבור בהגנת המדינה עליו, גם בימי קורונה".

ד"ר ארז כהן, חוקר ומרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטת אריאל, מצטרף לביקורת: "הממשלה רק מכבה שריפות במקום לתכנן קדימה", הוא אומר. כהן מסביר שהתוכנית אומנם מסייעת למובטלים לקבל דמי אבטלה, אבל לא עוזרת להם במציאת עבודה. "מצב המשק דומה לקבוצת כדורגל שנמצאת בפיגור, ובלחץ הקהל מחליט המאמן לשחק בונקר. כלומר, משחקים הגנה כדי לצאת בהפסד מכובד. אבל אם לא יעלו גם להתקפה – לא יהיה סיכוי לנצח". כהן מדמה את ההגנה לסיוע לעסקים שנפגעו ולמובטלים, בעוד שהתקפה היא תכנון לעתיד המשק, כמו מענקים לעסקים שיגייסו עובדים והכוונה מקצועית לעובדים שפוטרו בהסבה מקצועית.

טרכטנברג:
פרופ' טרכטנברג. "לספק הבטחת הכנסה לעצמאיים"|צילום: חדשות 2

תמריצים לעידוד תעסוקה – "לא הוצגו תמריצים לעידוד תעסוקה וגם לא תוכניות להשקעה בענפים שניתן לפתח בהם מקומות עבודה עתידיים מהר יחסית". מסבירה ניר. לטענתה, "האמירות בנושא ההכשרות המקצועיות היו מאוד כלליות, ולא ננקב בצדן גובה ההשקעה התקציבית".

בעניין המענקים, אחד העקרונות בהם תומך ד"ר כהן הוא העדפת תשלום מענקים ממשלתיים לעסקים שיחזירו עובדים או ישאירו אותם במשרתם, לעומת תשלום דמי אבטלה: "במקום לשלם למי שפוטר 70 אחוז משכורת כדמי אבטלה, עדיף לשלם את אותו הסכום למעסיק שישאיר את העובד. העובד ירוויח כי הוא יקבל שכר מלא ולא יישב בבית, המעסיק יהנה מהמענק ומכוח העבודה, והמשק ירוויח מעובד שמשלם מיסים וצורך יותר".

ואולם, פרופ' טרכטנברג רואה את הדברים מזווית שונה. לדעתו, מענקים למעסיקים שישאירו עובדים אינם פתרון אידיאלי, כיוון שהם עלולים לכבול את העובדים לעיסוק מסוים ובתפקיד מסוים. זאת, בעוד שמשבר הקורונה טומן בחובו גם הזדמנות לשינויי כיוון מקצועיים. במקום מענקים כאלה, טרכטנברג מציע לאפשר לעובדים מודל תעסוקה גמיש.

"ישנן עבודות זמינות במשק, בעיקר במשרות שלא דורשות הכשרה מקצועית. אבל עבור רבים מהמפוטרים והאנשים שהוצאו לחל"ת, השכר המוצע במשרות מסוג זה יהיה נמוך מדמי אבטלה. אנשים רוצים לצאת לעבוד, ועדיף לכולם שהם יעבדו, אבל צריך שזה ישתלם להם. גמישות תעסוקתית היא האפשרות לתת לאנשים לעבוד, למשל, בחצי משרה - ולקבל את החצי השני מהמדינה", אומר טרכטנברג.

עו
טלי ניר. "משפחות מפונות מבתיהן"|צילום: מיטל אזולאי

עוד מציע טרכטנברג רעיונות יצירתיים לעידוד בתי העסק והעובדים העצמאיים: "יש לאפשר לעצמאיים לבקש ולקבל מהמדינה כספים בגובה שכר מינימום, בכל חודש עד סוף השנה. כששנת 2020 תסתיים, ניתן יהיה להתחשבן עם העצמאיים. מי מהם שהשתכר יותר מהשכר הממוצע במשק יצטרך להחזיר את ההפרש למדינה". לדבריו, מתווה זה יפחית מהלחץ ומאי-הוודאות של העצמאיים.

באשר לעסקים עצמם, טרכטנברג מציע להפחית את תשלומי הארנונה וכן לאפשר פריסה נוחה של תשלומי המע"מ. עוד הוא מביע ביקורת על מדיניות ההלוואות לעסקים. במצב הקיים מעמידה המדינה ערבות בגובה 15% מול הבנקים. שיעור ערבות זה נמוך ואינו אפקיטיבי לפי טרכטנברג, שמציע להעלות אותו לסביבות ה-50%.  

מערכת הבריאות - סוגיה נוספת שעדיין לא ברורה היא הסדרת התקצוב של מערכת הבריאות, שניצבת בלב המאבק בנגיף. "בחודשים האחרונים הוזרמו כספים למערכת כדי להתמודד עם הקורונה, אבל טרם הוסדרו הגירעונות הגדולים של בתי החולים וקופות החולים", אומרת ניר. "נכון לעכשיו כל בתי החולים וגם חלק מקופות החולים מאיימים לפטר אלפי עובדי בריאות. לא שמענו על פתרון לכך בתוכנית הממשלתית".

כבר שנים שמערכת הבריאות סובלת ממצוקת משאבים חמורה. לצד ההשקעה הנדרשת במאבק בקורונה, המערכת זקוקה לסיוע כדי לטפל בבעיות התחלואה השוטפות. על כך אומרת ניר: "לא שמענו גם מה מתכוונת הממשלה לעשות עם הצד השני של מערכת הבריאות – המטופלים, והבטחת הנגישות שלהם לשירותי בריאות. בימים אלה, כשהציבור רעב ללחם, ברור שרבים ישקלו פעמיים אם לגשת לרופא או לקנות תרופה, כי ההשתתפות העצמית היא הוצאה שקשה לעמוד בה". ניר מציעה לבטל את ההשתתפות העצמית בטיפולים רפואיים למשך תקופת הקורונה, לפחות למי שחי על תמיכת המדינה.

ד
ד"ר ארז כהן. "יש להקפיא משכורות במגזר הציבורי"|צילום: דוברות אוניברסיטת אריאל

מצוקת הדיור – המצב הכלכלי הקשה עלול לגרום לכך שאנשים לא יוכלו לעמוד בתשלום שכר הדירה או המשכנתאות. "הבנקים איפשרו הקפאת משכנתאות לחצי שנה, אך תקופה זו תסתיים בקרוב. כבר כעת אנו שומעים על משפחות שפונו מבתיהם כי לא עמדו בתשלומים. כדי שלא נמצא יותר ויותר משפחות ברחוב, הממשלה חייבת לתת כאן פתרון מערכתי", מסבירה ניר.

כהן מזהיר כי גם בצד הקבלנים עלולה לבוא קריסה בעלת השפעת רוחביות על המשק: "אם קבלנים לא יעמדו בהתחייבויות, הבנקים עלולים להקשיח את מדיניות ההלוואות שלהם. זה יגרום להאטה נוספת של המשק". כהן מקשר את בעיית הדיור לסוגיית התמריצים לתעסוקה. בזמן שענפים רבים מפטרים עובדים, בענף הבנייה משוועים לכוח אדם. כהן מציע לתת מענקים שינתבו מחפשי עבודה למשרות בענף הבנייה.

שיוויון בנטל – כהן מלין על התוכנית הכלכלית שאינה מכניסה את המגזר הציבורי אל מתחת לאלונקה הקולקטיבית. לדבריו, נכון יהיה לקבל החלטה לפיה המשכורות בסקטור הציבורי יוקפאו למשך 3-4 שנים, במקום שיוסיפו לעלות אוטומטית עם הוותק. "כך עשו במשבר הכלכלי של שנות ה-80'. זה נכון כלכלית וגם תודעתית, ואני מציע זאת למרות שגם המשכורת האישית שלי כמרצה באוניברסיטה תוקפא". עוד מציין כהן את הצורך בייעול המגזר הציבורי באמצעות רפורמות, "כמו שמרגרט תאצ'ר עשתה בבריטניה לפני יותר מ-30 שנים".

תמיכה באוכלוסיות מוחלשות – סוגיה רחבה היא רשת התמיכה באנשים שחיים בעוני. "בתוכנית הממשלתית הייתה אמירה ערטילאית על סיוע לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות, אך לא נאמר בה מה הסיוע. לגבי משפחות שחיות בעוני, ומצבן בתקופה כזו נעשה גרוע יותר, אין התייחסות", מדגישה ניר. היא מעלה את השאלה – "האם לא נכון בתקופה זו להגדיל את הסיוע הישיר למשפחות אלה?".

שאלה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח שביתת שירותי הרווחה אשר תומכים באוכלוסיות החלשות. "העובדות הסוציאליות קורסות תחת הנטל, אך המאבק שלהן לא מקבל שום תשומת לב ממשלתית. אפילו משא ומתן איתן לא מתקיים. בנוסף, אין התייחסות ממשלתית לצורך בהגדלת המיזם לביטחון תזונתי, שאינו מצליח לתת מענה לרוב הנזקקים לו", מוסיפה ניר.

מערכת החינוך – חור נוסף בתוכנית הכלכלית עליו מצביעים בעמותת 121 הוא הטיפול במערכת החינוך - והיכולת של הורים לתלמידים לקחת בה חלק בתקופת מיתון קשה. "מן הסתם, בתקופה זו משפחות רבות יתקשו לעמוד בתשלומי הורים ויתר ההוצאות הנלוות למערכת החינוך", אומרת ניר. "אילו מענים יינתנו לכך? ואילו תשובות יש לממשלה למשפחות לפעוטות בגילאי לידה עד שלוש, שזקוקות כעת לסבסוד מוגבר ללימודים במעונות היום? גם הלמידה מרחוק שנמשכת דורשת פתרונות למשפחות ללא תשתית דיגיטלית מתאימה".