ב-7 באוקטובר בשעות הבוקר המוקדמות ישראלים רבים הזדרזו להגיע לעוטף כדי להילחם או לנסות להציל חיים. במקרה של סא"ל (במיל') גל חורב, הוא לא צריך היה לנסוע רחוק מדי: בשש וחצי בבוקר של אותה שבת שחורה הוא התעורר בביתו שבמושב כפר מימון היישר לתוך הגיהינום שבחוץ. כמי שאחראי במילואים על ניהול הקשר בין החטיבה הצפונית של אוגדת עזה ליישובי העוטף, לא עבר זמן רב עד שעלה על מדים ונע לעבר בסיס החטיבה - לכאורה לקראת סבב לחימה נוסף.

אך דווקא הקרבה הזו להתרחשויות, כפי שהתברר בדיעבד, קרוב לוודאי שהצילה את חייו ואף הובילה אותו לתוך מסע דרמטי שנמשך כל אותו היום. כבר ביציאה מהמושב שלו הוא נתקל בראשוני הנמלטים ממסיבות הטבע באזור: מהם הבין שמה שמתרחש שם בשטח הוא לא עוד סבב, אלא עניין לגמרי שונה.  "בזכות ידיעה שיניתי את מסלול הנסיעה שלי לחטיבה", מספר חורב ל-N12. "בדרך כלל אני נוסע לחטיבה בדרך קיצור, דרך השדות של יער שוקדה, נכנס מול בארי ומבארי נוסע לכיוון רעים. אם זה היה קורה, אני מניח שהייתי חלק מהסטטיסטיקה".

סא
"כשהגעתי לאזור, זיהיתי שם מכוניות רבות עם אנשים שבורחים, מבולבלים". סא"ל (במיל') גל חורב|צילום: דובר צה"ל

"כשהגעתי לאזור זיהיתי שם מכוניות רבות, כשחלק מהמכוניות מנוקבות בכדורים. אנשים היו די מבוהלים לראות אותי: אני עם רכב אזרחי, מדים ואקדח, בלי נשק ארוך. ובעצם בשעתיים-שלוש הראשונות, משבע עד עשר וחצי, אני עסוק בהכוונת אנשים לציר בטוח יותר כדי לצאת מאזור רעים לאזור נתיבות-בית קמה ומשם לכביש 6. גם אספתי אנשים שברחו ברגל, העמסתי אותם על הרכב והורדתי אותם לעבר הכניסה של כפר מימון, שם ביקשתי מהרבש"ץ לקבל אותם ולפזר אותם בין הבתים". 

המשימה החדשה - והנסיעה לשטח המסוכן

בזכות ההיכרות עם השטח, הצליח לחמוק מהמחסומים של המחבלים באזור המסיבה: "אני בן האזור ומכיר אותו לא רע, אז החלטתי לנסוע דרך ציר עוקף שבעצם מאגף את רעים מדרום. כשאני מטפס לציר הזה אני מתקשר לשחר לשאול אותו אם הוא הצליח ליצור קשר עם החטיבה ולהבין מה קורה, והוא אומר לי שאין לו יותר מדי תקשורת עם החטיבה. סיכמנו שאנחנו מתעדכנים הדדית - אם אני אגיע לפניו לחטיבה אני אתקשר, ואם הוא ישמע משהו ידבר איתי".

שחר הוא אל"ם (במיל') שחר מור, רמ"ט החטיבה במילואים וחברו הטוב של חורב, שגם הוא באותם רגעים כבר עושה את הדרך לאזור מביתו באורנית לכיוון בסיס החטיבה. כשמתבררים גודל האסון המתרחש ומידת הסכנה מתקבלת החלטה להעתיק את חמ"ל החטיבה ולמקם אותו בבסיס ג'וליס, לשם כבר מספיק מור להגיע. חורב, לעומת זאת, ממשיך בתוכנית המקורית - נסיעה לכיוון הבסיס שליד קיבוץ רעים - משום שבינתיים נפלה בידו משימה חדשה.

באותו הזמן התברר כי סא"ל (במיל') י', קצין המודיעין של החטיבה וחבר טוב של שניהם שעשה גם הוא את הדרך לאותו מקום, נתקל במחבלים בדרך ונפצע מירי. בדיוק אותו הגורל שנחסך מחורב מנחה אותו כעת להגיע אל לב זירת הקרבות, במטרה להציל חבר.

אל
"אמרתי לשחר שאם אני אגיע לפניו לחטיבה - אתקשר". אל"ם (במיל') שחר מור וסא"ל (במיל') גל חורב|צילום: דובר צה"ל

"הבטחתי לנסות, בדרך נתקלתי במחבלים"

"בשעה עשר י' כתב לי 'הצילו, אנחנו מאבדים הרבה דם, תבואו להציל אותנו'", נזכר מור. "ישר דיברתי עם גל, ידעתי שהוא נמצא בשטח כי הוא כתב לי בבוקר שיש חדירות קרקעיות בכמה מוקדים ושהוא נמצא בשטח, מנסה לראות מה קורה". חורב נזכר גם הוא: "תוך כדי שאני מכוון רכבים שנמלטו מהמסיבה לציר בטוח ומנסה להבין מה תמונת המצב מהיישובים המותקפים, קיבלתי את השיחה משחר והבטחתי לנסות. דיברתי עם י' ושאלתי אם יש מחבלים סביבו, הוא ענה לי בלחישה שהוא לא יודע. החלטתי לנסוע אליו בכל זאת. בדרך נתקלתי במחבלים שירו עליי והניסיונות שלי להגיע בציר חליפי דרך השדות לא הצליחו. הכי קרוב שהגעתי היה לצומת רעים, דרומית אליהם, בשלב זה עוד הייתה לחימה בחזית הקיבוץ ולא יכולתי להגיע אליהם". 

"בדרך אני נתקל בחוליית מחבלים על הכביש שיורה אליי יחסית מרחוק. ושוב, אני לא חמוש בנשק ארוך ולא יכול להגיב - אז אני עושה פרסה, חוזר חזרה ומנסה למצוא צירים חלופיים דרך השדות למרחב שי' נמצא בו. ניסיתי להגיע בכל מיני דרכי עפר והחלטתי שאני לא מסתכן בלשקוע עם הרכב במקום שהוא רווי אויב ואני לא יודע איך אני יוצא משם. שיניתי לעמדה שצופה לכיוון קיבוץ רעים, כי שם התרחש מבחינתי האירוע המרכזי: האנשים שברחו שהדרכתי בשעות הקודמות אמרו לי שהם הגיעו מאזור רעים והמחבלים שירו עליי היו באזור השער האחורי של הקיבוץ".

בשלב זה, הוא מספר, "תפסתי לי איזושהי עמדה יחסית בטוחה, כי באזור שבו הייתי כבר היו רכבים מנוקבים וגופות, בשדה ובדרכים. בשלב מסוים כוח צבאי מגיע מהוואדי שממערב לקיבוץ, מחסל את חוליית המחבלים שירתה לעברי ונכנס להתקפה על הקיבוץ, דרך השער האחורי שלו. ניצלתי את ההזדמנות הזו כדי לנסוע לצומת רעים. אני נוסע לאזור הצומת ומשם אני אמור לפנות מזרחה או צפונה כדי להגיע לי'. אני מגיע לצומת ומבין שאני עוד פעם בתוך שדה קרב. בחזית של הקיבוץ יש עדיין לחימה מאוד משמעותית. יש פצועים באזור הצומת וכשאני מגיע אליהם, אז אני מעמיס שוב על האוטו פצועים מהמסיבה ולוקח אותם לתחנת הדלק של אורים". 

"לא שיערנו שיש בכל האזור מחבלים"

בסביבות עשר וחצי בבוקר, כשסוף סוף התברך בכמה דקות קצרות של הפוגה מהמסעות המסויטים שלו בכבישי העוטף, חורב מצא קצת זמן להתפנות לתפקיד הרשמי שלו במילואים - והחל לתפעל את הקשר מול הרשויות האזרחיות באזור. בזמן שכל התושבים עוד מסתגרים עמוק עמוק בממ"ד, הוא החל לדווח להם על הנעשה במרחב, במקרה שלו ממקור ראשון.

סא
"אני מגיע לצומת רעים ומבין שאני עוד פעם בתוך שדה קרב". סא"ל (במיל') גל חורב|צילום: דובר צה"ל

"הודעתי לצבא, לחבר'ה שעוסקים בעורף, שאני יורד מהאזנה ומתעסק כרגע רק בחילוצים. בשלב הזה יש לנו סדר גודל של בערך שעה בצומת רעים-אורים של חילוץ נפגעים וניצולים מהנובה. בערך בשעה 11:30 רונן כהן, חבר שלי מהטירונות, משנת 1988 ועד היום, התקשר אליי ואמר שהוא רוצה להצטרף. אני אוסף אותו ומסביר לו שהמשימה המרכזית שלנו כרגע זה י', שעוד שוכב בשלב הזה בצד הדרך".

בדרך נס, כהן החבר הצליח לעבור את כל הדרך מאזור מחלף בית קמה לאזור קיבוץ אורים, שבו המתין לו חורב, מבלי להיתקל במחבלים. "לא שיערנו שיש בכל האזור מחבלים, היחידים שידעו באמת מה קורה זה מי שהיה בבית מול הטלוויזיה", מעיר חורב, שרק לפני מספר שנים בודדות התחיל בתפקיד המטה הנוכחי שלו ובוודאי לא האמין שיקלע ליום המשוגע בחייו דווקא כקצין מטה. תפקיד השדה האחרון שלו, אגב, היה מפקד גדוד המילואים של גבעתי, גדוד 8208, שעליו גם פיקד במבצע "צוק איתן". זה אותו הגדוד שספג אסון כבד כש-14 מחייליו נהרגו באסון פיצוץ המבנים ברצועה, שבו נפלו 21 לוחמים. 

"מאיפה אני מביא רכב ממוגן?"

לאחר שכהן חבר אליו, חורב ניסה לאתר את י' הפצוע: "ניסיתי להתקשר, הוא אמר לי שהוא לא יכול לדבר כי המחבלים עושים וידוא הריגה ויורים. הוא סיפר שהוא בסדר ומ' (קצין נוסף שהיה איתו ונפגע גם הוא - י"כ) עומד למות, הוא כבר מקיא דם והוא מאבד דם. הסברתי לו שאני מנסה להגיע אליו, אבל פשוט יש המון אש מהגזרה שלו ואני ממשיך לנסות".

והוא ממשיך ומשחזר: "היה שלב שכוחות צבא בודדו את כביש 232 משני האגפים שלו. מצד אחד היה כוח שנלחם בחזית של רעים, של הכניסה הראשית, וכוח נוסף של מג"ב ומשטרה בודד את הציר לכיוון הנובה. ולכן אנחנו נכנסים ברגל. שמנו את הרכב באזור צומת רעים והלכנו לחפש את י'. הגענו אליו לקראת השעה 12 וגם הוא וגם מ' שכבו בצד הדרך, די מוסתרים. עדיין הייתה לחימה בגזרה ואותי הטריד מאיפה אני מביא רכב ממוגן".

חיילים מנטרלים מחבל ברעים (צילום: אריק מרמור, פלאש 90)
חיילים מנטרלים מחבל באזור רעים, ארכיון|צילום: אריק מרמור, פלאש 90

החבורה מצאה רכב משוריין, "דוד", נטוש: "היום אני יודע שהוא היה שייך למ"פ מילואים שהגיע מאזור רנתיס, הגיע מאיו"ש כדי להילחם עם החפ"ק שלו ופשוט פרק מה'דוד' הזה והלך להילחם והשאיר אותו שם עם המפתח. אני לא יודע אפילו אם הוא היה חייל, אבל היה שם מישהו - שאלתי אותו אם יש לו רישיון וביקשתי ממנו לעלות על הממוגן ולהגיע ברוורס. העמסנו את י' ואת מ' על הרכב, העמסנו על הרכב שלנו עוד כמה ניצולים מהמסיבה והתחלנו לנסוע חזרה לכיוון צומת אורים. התקשרתי למד"א לבקש שישלחו אמבולנס לשם והם אמרו לי שהם לא מגיעים לצומת אורים כי זה אזור לחימה ושאני אבוא למד"א באופקים, וככה באמת עשינו".

"לא ראינו אנשים חיים בנובה"

אחרי שהמשימה לחילוץ י' ומ' הושלמה, חורב חזר מאופקים כדי להמשיך ולסייע לנמלטים ולפצועים. "בערך בשעה 16:00, אחרי שסיימנו לחלץ את האנשים, נסענו לאזור הנובה לראות אם יש שם ניצולים. מחזה לא פשוט. לא ראינו אנשים חיים, אלא עשרות רבות של אנשים מתים. אז התחלנו לקבל במקביל גם מהחמ"ל וגם מכל מיני אנשים שכנראה שמעו שאנחנו בשטח וואטסאפים עם מיקומים של אנשים שנראו לאחרונה פה, ונראו לאחרונה שם. והתחלנו להסתובב בשדות של המרחב כדי לחפש עוד ניצולים. לא נחלנו הצלחה בעניין הזה, כשבכל הנקודות שהגענו אליהן היו בעיקר גופות - או שאותם אנשים כבר לא היו שם".

אל
"י' כתב לי 'הצילו, אנחנו מאבדים הרבה דם, תבואו להציל אותנו'". אל"ם (במיל') שחר מור|צילום: דור חבקין

בשלב הזה חורב וכהן חוברים לכוח של בה"ד 1. הם מצליחים לתפוס הרבה מהבוזזים וכאלו שבדיעבד, כך הוא סבור, כנראה חדרו לישראל בתקווה להישאר ולמצוא עבודה באזור. "קשרנו אותם והשארנו להם מים ואוכל. ובשלב הזה רונן ואני מגיעים שוב לאזור לאירוע יותר דרמטי - המרחב של כביש 232 מול הכניסה לרעים, שם גופות של מחבלים ושל ישראלים וישראליות מפוזרות בכל מקום. רכבים רבים של המחבלים שכבר חוסלו, מקלעים שפזורים על הכביש, משגרי RPG ומרגמה שמכוונת ליישוב - בקיצור, אנחנו נמצאים בתוך שדה קרב. בשלב יש שם כבר לא מעט אנשים, חיילים ושוטרים. גם היו שם כנראה הורים שחיפשו את הילדים מהמסיבה".

אז, הוא נזכר, בתו התקשרה: "היא אמרה לי 'יש לך חברה מקיבוץ רעים, שמספרת שיש להם מחבלים בקיבוץ ושורפים את הבתים'. ורק אז זה הסתדר לי עם המרחב שבו אני נמצא. אבל גם אז הנחתי שזה (אזור רעים - י.כ.) המוקד המרכזי של של האירוע. אני זוכר שרונן ואני דיברנו על כמות ההרוגים ואמרתי לו 'אחי, זה יגיע לאיזה 200 הרוגים'". חורב, קצין בטיחות בענף הבנייה במקצועו האזרחי, הצליח רק בערב לעשות סדר בראש במאורעות היום המשוגע בחייו: "רק בערב כשהגעתי לאוגדה וראיתי את כל גופות המחבלים שם והתיישבנו קצת והתחלתי לשמוע מה קורה, רק אז התגבשה לי תמונת המצב במלואה".

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv