האם משרד הביטחון מונע מנכי צה"ל את זכויותיהם? רבים המוכרים כנכים או כנפגעי פוסט טראומה מתארים יחס פוגעני מצד אגף השיקום של משרד הבריאות. תהליך לקבלת זכויות עלול לארוך שנים ארוכות, בהן אותם אנשים לא זוכים לטיפול. מורן, שנפצעה בקורס טיס, סיפרה כיצד חלק מהרופאים אף זלזלו במצבה – וסירבו להכיר באחוזי הנכות המגיעים לה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

מורן, כיום בת 32, היא בעלת תארים בביוטכנולוגיה ובפסיכולוגיה. את שירותה הצבאי סיימה כשנה לאחר תחילתו, באמצע קורס טיס. "באתי מבית וממשפחה שחינכו אותי על אהבת הארץ. תמיד חלמתי לתרום הכי הרבה שאפשר והתגייסתי לקורס טיס. במהלך הקורס נפצעתי בתאונת אימונים שכללה נפילה מגובה. האבחנה הראשונית הייתה שברים בעצמות בקרסוליים בשתי הרגליים".

מורן נאלצה להתמודד עם שיקום ארוך ועם מגבלות שמלוות אותה עד היום, אך דבר לא הכין אותה להתמודדות עם המערכת האטומה. "דווקא בשלב הזה הזרועות הארוכות של משרד הביטחון מפילות אותך למטה. ממצב שהתגייסתי ורציתי לתרום למדינה, עברתי לצד שתובע את המדינה - והמדינה נלחמת בי".

"יש בזה משהו יותר בסיסי", מורן מציינת. "העלבון, ברמה האנושית, של להיות בת אדם במצב כזה כשאני יודעת שאני לא מעניינת את מי שיושב מולי", אמרה. "בסופו של דבר, אפשר להחזיר לי את אחוזי הנכות, אפשר להחזיר לי את הטיפולים הרפואיים, אפשר להחזיר לי הכול. אבל כל הכסף שבעולם לא יחזיר לי את האמון שלי באנושות - שום דבר לא יחזיר את זה".

"אני חולה קשה, למה לא מאמינים לי?"

סיפור קשה תיארה גם דליה, אלמנתו של חיים שנפצע קשה במהלך שירותו כלוחם בצנחנים. חיים המשיך לקריירה ארוכת שנים במוסד. רוב השנים תיפקד בכוחות עצמו, אך בגיל 60 ידיו הפסיקו לתפקד והוא נזקק לסיוע. כשביקש להגדיל את שעות הליווי שלהן זכה, נתקל בדלתות סגורות.

דליה סיפרה: "אחרי שלוש ועדות לא העלו לו את שעות הליווי. הוא לא יכול היה אפילו להסתובב מצד לצד בלי העזרה שלי. במשרד הביטחון אמרו שהוא יכול להסתדר". דליה הוסיפה: "הוא קרא: 'לא מאמינים לי! אני חולה קשה, למה לא מאמינים לי?'".

תגובת משרד הביטחון: "כל המקרים המתוארים מוכרים היטב לאגף השיקום ומטופלים על-ידו. אברהם הגיש בקשה להכרה כנכה צה"ל בגין אירועים מלפני למעלה מ-25 שנה, ללא פירוט כל המידע והמסמכים הנדרשים. אגף השיקום בא לקראתו במגוון פתרונות יצירתיים. מורן מקבלת מעטפת שיקומית רחבה בהתאם לזכאותה".

"בוועדות הרפואיות מכהנים רופאים בכירים ואחוזי הנכות שנקבעו משקפים את מצבה הרפואי. אלמנתו של איש המוסד מקבלת תגמול חודשי של כ-17 אלף ש"ח נטו. היא ביקשה לאחר מותו תשלום רטרואקטיבי, אך הובהר לה כי אין מקום לביצוע תשלומים נוספים".