תורת החיבורים - האגו לפני הכול? את 3 מערכות הבחירות האחרונות ליווה ויכוח יצרי - מה יותר חשוב, המפלגה או הגוש? לדוגמה: האם עדיף למי שמעוניין בהחלפת נתניהו להצביע לכחול לבן שמובילה את הגוש, או שעדיף להשקיע במפלגה קטנה יותר שבוודאות לא תחבור לנתניהו? התשובה הייתה תמיד איפה שהוא באמצע, אבל הפעם נדמה שגודל המפלגה עומד להיות משמעותי במיוחד.

מול נתניהו ניצבים 3 שחקנים מרכזיים - בנט, סער ולפיד. מי מהם שיצליח לייצר את החיבורים הנכונים ולפתוח פער, ינקז אליו עוד כמה מנדטים של מצביעים אסטרטגיים שמעוניינים בהחלפת נתניהו, ויהיה בעמדה טובה בהרבה להיות הראשון ברוטציה, ומכאן ראש הממשלה הבא. בוודאי שאם לנתניהו אין 61 מנדטים (יחד עם בנט) ממילא אין לו ממשלה - אבל גם אם יהיו לו, הפעם לגודל היריבים שלו יהיה משקל גדול ביותר. 

חיבור בנט וסער 

כיום סער ובנט בנפרד מביאים 16 ו-13 מנדטים בהתאמה. יחד הם אמורים להיות שווים 29, אבל בפועל הם משיגים 25, ומחלקים את השארית בין נתניהו, לפיד ומרצ. לפי הסקרים, החיבור קטן מסך חלקיו. ועדיין במבט ראשון נראה שלשניהם יש אינטרס להתחבר. כרגע הם אומנם מובילים על לפיד, אבל אם ימשיכו בנפרד ובשמאל יהיה חיבור שיניב קרוב לשלושים מנדטים, שניהם יהיו בעמדת נחיתות משמעותית לראשות הממשלה. אומנם בלעדיהם אין ללפיד ממשלה, אבל מבחינה ציבורית יהיה לו קל יותר לשכנע שהוא צריך להיות הראשון עם היד על ההגה. 

במבט מעמיק יותר, האינטרס של סער גדול יותר. בנט יכול בקלות לחבור לנתניהו, ולמנהיג "תקווה חדשה" יש אינטרס ברור להעביר אותו צד כבר בשלב הזה. בלי בנט, לנתניהו בוודאות אין דרך להקים ממשלה. בנוסף, סער עכשיו בעמדת הובלה על בנט - מה שמציב אותו בפוזיציה טובה יותר לחיבור.

מצד שני, חיבור הוא גם סיכון עבור סער. כבר למדנו מכחול לבן מה עלול לקרות כששני שחקנים עם תפיסת עולם שונה נכנסים לאותה מיטה פוליטית. בסופו של יום גנץ, שלא פסל את נתניהו, הלך איתו, ואילו לפיד מצא את עצמו באופוזיציה עם מפלגה מרוסקת. סער לא יחבור לבנט אם לא ישתכנע שהאחרון החליט סופית לא לשתף פעולה יותר עם נתניהו. 

בנט מצידו לא מזדרז. ראשית, הוא מאמין שעוד יצליח להתחזק ולהוביל על סער. בנוסף, העובדה שהוא לשון המאזניים מציבה אותו בעמדת מיקוח מצויינת. הוא היחיד שכנראה יכהן בוודאות בכל ממשלה שתקום בתפקיד בכיר. בנט מאמין שאם יצליח להתחזק מעט, הוא יצליח לכפות על שותפיו את המקום הראשון ברוטציה. או במילים אחרות - גם אם הוא יקבל פחות מנדטים מאשר בחיבור עם סער, הוא יכול לסחוט איתם הרבה יותר, כפי שעשה כשהיו לו 6 או 8 מנדטים אבל נתניהו היה תלוי בו להקמת ממשלה. 

חיבור בשמאל הוא לכאורה סיפור פשוט יותר אבל רק לכאורה. ראשית מדובר במספר גדול בהרבה של מפלגות- לפיד, חולדאי, גנץ, שלח, זליכה, בוגי, מפלגת העבודה וזוהי רק רשימה חלקית. גם כאן חלק מהשחקנים כבר הוכיחו שלא יישבו עם נתניהו בשום מצב, ואחרים שיישבו גם יישבו. לפיד לא יוכל יותר לקחת אליו מפלגות שעלולות לברוח עם המנדט לשולחן הממשלה של נתניהו.

ואם לא די בזה, הבעיה היא פרסונלית הרבה יותר מאשר פוליטית. חולדאי מאמין באמת ובתמים שהוא היחיד בגוש שראוי להחליף את נתניהו, ולראיה השלט שלו שמבשר על כך שיש רק שני מנהיגים בישראל. לפיד לעומת זאת סיים להגיש את מפלגתו כמגש של כסף למתמודדים שבטוחים שהם המשיח של השמאל. כל השחקנים המעורבים מבינים שאין מנוס מחיבור אבל עד סגירת הרשימות ינסו להתעצם, כדי להגיע לחיבור בעמדת מיקוח טובה יותר.

דפנה ליאל (צילום: N12)
דפנה ליאל|צילום: N12