רבים מהזכאים לדיור ציבורי מהמדינה נאלצים להמתין שנים עד שהם מקבלים את הדירה שהם זכאים לה. מלאי הדירות להשכרה מצומצם מאוד ורשימת ההמתנה הולכת ומתארכת. ב-5 השנים האחרונות מספר הזכאים לדיור ציבורי שממתינים לדירה עלה ב-63 אחוזים, והגיע בשנת 2020 ל-4,300 אזרחים שאין עבורם דירה פנויה.

הדירות עצמן קיימות - אך הן לא מגיעות לאזרחים. איך זה הגיוני? בעבר אפשר משרד הבינוי והשיכון הקצאה של דירות לטובת שימושים ציבוריים ולא רק לזכאים לדיור, אבל כבר ב-2012 השתנה הנוהל הזה. שנה לאחר מכן קבע מבקר המדינה שמשרד הבינוי והשיכון צריך להשיב את הדירות לשימוש האזרחים.

לפי נתונים חדשים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מאז דוח המבקר הוחזרו עד כה רק כרבע מהדירות - כ-540 דירות בלבד. היום עדיין קיימות 1,550 דירות כאלו, שמושכרות לגופים ציבוריים כמו השלטון המקומי, עמותות, מוסדות לימוד או בתי חולים, במקום לשמש את זכאי הדיור.

למה הדירות משמשות?
 

53% מהדירות משמשות למגורים, אבל לא של זכאי דיור. הדירות ניתנות למשל לסטודנטים, תלמידי ישיבות, מורים-חיילים או צוותים רפואיים.

27% מהדירות משמשות כבתי כנסת, 10% הפכו למועדונים ומשרדים, 10% עברו לשימושים אחרים כמו למשל 10 דירות שמשמשות כקיוסק, או מקווה. כן כן, במקום לספק קורת גג לאנשים בלי בית.

כבר שנים שזועקים פה את מחדל הדיור הציבורי, ודווקא כאן במקרה הזה הפתרון קיים בהישג יד - 1,500 משפחות יוכלו לישון בשקט. במקום זאת, משרד הבינוי והשיכון, הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות משאירים את האנשים הכי נזקקים לא בית חם. מופקרים.