בתחילה, הרפובליקה האירנית הכחישה את הידיעה. כלום לא קרה. כשהחלו לצאת דיווחים עיקשים, האירנים נזכרו להודות שכן, אכן הייתה חבלה קטנה אבל מהר מאוד אפשר יהיה לתקן אותה. ברמת העיקרון זה יכול היה להסתיים כאן, אבל אז הגיעו הציטוטים, למחרת בבוקר, של גורמי מודיעין בעיתונות האמריקנית, ישראלים או אמריקנים, שסיפרו על הנזק הגדול והדרמטי שנגרם לאירנים.
כעת האירנים מחויבים להגיב, לפחות הצהרתית - האצבע המאשימה הופנתה כלפי ישראל ואיתה איומים בתגובה ובנקמה כואבת שיגדעו את ידה. הדפוס הזה שתואר כאן וקרה גם בשבוע שעבר בעקבות הפיצוץ בנתנז, התרחש פעמים רבות בתקופה האחרונה תוך שינויים מינוריים, כל פעם בעקבות מתקפה אחרת שיוחסה לישראל: אם במערכה הימית (זו שהחלה על פי פרסומים זרים ב-2019 נגד ספינות אירניות שנשאו נשק שיועד לחיזבאללה, או נפט לסוריה. בתחילה איש לא הדליף אז לא ידענו), דרך חיסולים ממוקדים בואכה אין-ספור התקפות נגד מטרות אירניות בסוריה, ועד לשני הפיצוצים המהדהדים בנתנז בשנה האחרונה, האחרון שבהם השבוע.
אחרי שמבינים שההדלפות שיוצאות מישראל ואולי גם מפקידים אמריקנים (אנשי ממשל ביידן שלא מרוצים מההתקפות של ישראל - שנתפסת מחרחרת מלחמה) מחייבות את האירנים להגיב, לפחות הצהרתית - אפשר לעבור לשלב הבא.
עושים שרירים - דווקא לאוזני האזרחים
הראשון היה זה שר החוץ זריף שאיים במפורש על ישראל. איומים מן הסוג הזה שמענו למכביר בשנה האחרונה. יממה אחר כך היה זה הבוס שלו, הנשיא רוחאני, שנפנף במקל הכי מאיים שיכול להיות בעיני המערב וישראל - העשרת האורניום. "נעשיר אורניום ברמה של 60%", הצהיר רוחאני (עבור פצצה גרעינית צריך להעשיר אורניום לרמה של 90%). ההצהרה האחרונה שהגיעה מהרפובליקה האיסלאמית אכן מאששת, לכאורה, את הדברים. האם נכון הדבר? אין לנו דרך לדעת, אולם מה שאנחנו כן יכולים להבין זה שההצהרה הזו נועדה לאוזניים זרות, אבל חשוב יותר - לאוזניים באירן.
המטרה הראשונה של רוחאני היא להרגיע את הביקורת בבית, שכן אחרי הפיצוץ בנתנז שוב נשמעה ביקורת חריפה בתוך אירן על החדירות והשקיפות של המדינה בפני אויביה, העושים בה כבשלהם. די לדמיין את התחושה שחשים באירן אחרי ששוב התברר שאל תוך קודש הקודשים של תוכנית הגרעין האירנית הצליח מאן דהו להחדיר, בתחכום אדיר, חומר נפץ בכמות גדולה ולהרוס ככל הנראה לא מעט צנטריפוגות הדרושות להעשרת אורניום. ניתן רק לדמיין דיווחים דומים שמגיעים מדימונה ומייחסים לאירנים חבלה מתוחכמת כל כך בכור הגרעיני, וזה יעזור להבין את הקיום הביטחוני הכל כך מעורער באירן.
אפשר להיזכר גם בתמונת החיסול של אבי תוכנית הגרעין האירנית פחריזדה, שחוסל בדרכים מתוחכמות כל כך שרק בהוליווד יכולים עליהם. אפשר גם לחזור לגניבת הארכיון הגרעין האירני ולמקרים רבים נוספים.
המטרה של רוחאני בהצהרה על העלאת רמת העשרת האורניום לרמה חסרת תקדים קשורה לכך קשר ישיר: ראשית, הוא אומר במובלע לאזרחי המדינה הכועסים שהנזק שגרם הפיצוץ איננו גדול כל כך - והעובדה היא שברצותינו אנו יכולים להעשיר את האורניום אם רק נחפוץ, וזאת ימים בודדים אחרי הפיצוץ. שנית - בדבריו מגולמת גם אמירה ברורה ולפיה אירן איננה מהססת או חוששת מתגובת ישראל, ומענישה בחומרה את מי שניסה לפגוע בה. באותה הזדמנות אפשר להיות בטוחים שאומני המסחר והבזאר שבאירן יידעו להפיק את המרב בשיחות הגרעין, בעיקר אם החרב של העשרת האורניום מונפת אל על.
מעל הכול מרחפות הבחירות באירן שייערכו בעוד חודשיים, ואיתם המורשת שהנשיא רוחאני, שיעזוב את תפקידו אחרי 2 קדנציות, מבקש לכתוב בימים אלו. מטרת העל של ההנהגה הפוליטית בראשותו (לאו דווקא הצבאית או זו של משמרות המהפכה) היא הסרת הסנקציות החונקות, אלו שמכבידות על חייהם של מיליוני בני אדם באירן, פוצעות את כלכלתה ומערערות את יציבותה. כשהסרת הסנקציות הן מטרת העל - תוכנית הגרעין היא רק האמצעי, החרב שבאמצעותו אפשר לנופף ולאיים.
ניתוח ההתנהגות של אירן בשנים האחרונות מוכיח שהיא איננה ששה לעימות עם ישראל, אבל כשהפגיעות הישראליות נמשכות ובעיקר פרסומן באמצעות הדלפות, עימות גלוי עלול לפרוץ - גם אם איש לא התכוון לכך.