קשה לדעת את המטרה האמיתית של המסכות שעוטים ההמונים שיוצאים לרחובות הערים הגדולות בארצות הברית בימים אלו. האם הן נועדו להגן על חובשיהן מפני מגפת הקורונה שמשתוללת בארצות הברית, או שהמסכה שם כדי להגן מפני גז הפלפל או הגז המדמיע שיורים השוטרים כדי לפזר את המפגינים הזועמים והמתוסכלים נוכחו מגפת הגזענות והאפליה, שהנשיא טראמפ נראה כמי שלא ממש משתדל לסייע לניסיונות ההכלה שלה. נהפוך הוא.
לעדכונים נוספים ושליחת שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מאז ומתמיד ניסו נשיאי ארצות הברית להוות משענת וניחומים בשעת משבר. רונלד רייגן קנה את עולמו אחרי שאמריקה חזתה, בשידור חי, בהתרסקות מעבורת החלל צ'לנג'ר במהלך ההמראה. ביל קלינטון הצליח לאחד את אמריקה המפורקת אחרי פיגוע התופת באוקלהומה סיטי. ג'ורג' בוש גמגם ב-11 בספטמבר אבל מהר מאוד התעשת והצליח לשקם את אמריקה שנפגעה קשות מנגיף הטרור האיסלאמי.
גם ברק אובמה הזיל דמעות עם אמריקה שביכתה את נרצחי טרור כלי הנשק שוב ושב. הוא לא הצליח לשנות את המציאות הרצחנית הזאת בארצות הברית, אבל כנשיא הוא לפחות ניסה. נוכח כל הוכחה שנכשל, הוא הביע צער עמוק והזדהות אמיתית.
את דונלד טראמפ לעומת זאת משווים בארצות הברית לפירומן.
חמישה חודשים לפני הבחירות, טראמפ יודע שמי שממלאים את הרחובות ומוחים על הגזענות והאפליה לא יצביעו עבורו. הגזענות והאפליה תמיד היו שם אבל שגשגו כל כך בתקופת נשיאותו. מאידך, אלה שמצקצקים בלשונם נוכח תמונות הביזה ואבדן השליטה הם הקליינטים הנאמנים, שישובו ב-3 בנובמבר לבחור במה שיש לטראמפ להציע. דונלד טראמפ הוא הנשיא של קורפורייט אמריקה, של התאגידים.
זאת אמריקה של העסקים הגדולים, העשירים, הלבנים, של הנוצרים האוונגליסטים, שלא מאמינים שכולם נולדו שווים. של גזענים, לבנים בורים. מכיוון שכך הוא, טראמפ התייצב אמש בפתח כנסיה מול הבית הלבן ונופף בתנ"ך – לא בדיוק הקוד המוסרי שמאפיין את התנהלותו ואת אורח חייו.
מכיוון שכך, איים על המפגינים בכלבים תוך שהוא מהדהד, במודע או שלא, טראומה לאומית הצרובה במורשת השחורים. זו הסיבה שהוא מאיים בכוח, כמו לשלוח אלפי חיילים לרחובות, ולא מנסה אפילו להציע נחמה.