על הנייר, הבחירות המקומיות שיתקיימו מחר (שלישי) אמורות להיות המדד המרכזי לשביעות רצון התושבים. המשוואה פשוטה: אם האוכלוסייה מרוצה מהמצב הכללי בעיר, העומד או העומדת בראשה ייבחרו לעוד קדנציה. אם לא – יוחלפו. אבל כמו כל דבר בישראל, המציאות מורכבת יותר: מערכת בחירות שנראית מאולצת למדי בזמן מלחמה, ככל הנראה מעוררת הרבה פחות עניין מאשר בזמני שגרה; וממילא שיעור ההצבעה לא מאוד גבוה. 

לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות ב-2018 הגיע אחוז ההצבעה ל-59.5%, שיא ביחס לשנים הקודמות, ועדיין נמוך משמעותית מאחוז הבחירות לכנסת. על-פי אותם נתונים, הפעם האחרונה ששיעור ההצבעה בבחירות המקומיות והכלליות היה זהה – הייתה בשנת 1965 (במקרה הן גם התקיימו באותו תאריך). אחוז המצביעות והמצביעים היה משהו שהיום אפשר רק לחלום עליו: כ-83%.

הסבר נוסף, מנותק מהמלחמה בעזה, אפשר למצוא בעצמאות הרשויות המקומיות בישראל – שהיא מהנמוכות במדינות המערב. בפרמטר בינלאומי שנקרא Local Autonomy Index (LAI), ישראל מדורגת חמישית מהסוף ביחס ל-57 מדינות מערביות (האיחוד האירופי בצירוף חלק ממדינות OECD). מתחתיה: בלארוס, מולדובה, קפריסין ורוסיה. במצב כזה, יכול להיות שחלק מהבוחרים שואלים את עצמם: אם השלטון המקומי ממילא נתון להשפעה מכרעת של הממשלה – מה זה משנה כבר מי יעמוד בראשות העירייה?

כתבות נוספות בכסף >>

ובכל זאת, דווקא בזכות היות ישראל מדינה קטנה, עם הזדמנויות למכביר לתושביה להכיר את הנעשה בערים שכנות וגם במחוזות מרוחקים יותר, אפשר למצוא הבדלים ניכרים בין הרשויות בכל מיני פרמטרים – מניקיון, רעש ותחבורה, ועד לחינוך ושירותי בריאות. לאופן שבו אזרחים תופסים את הפרמטרים האלה נהוג לכנות "מדדי איכות חיים", שורה של מדדים, רובם בסטנדרטים בינלאומיים (מומלץ להיכנס לאתר ה-OECD ולהשוות), המבוססים על שילוב של מדידות מדעיות (כמו במקרה של חשיפה לזיהום אוויר), מאפיינים אובייקטיביים (כמו הכנסה לנפש במשק בית) וסקרים סובייקטיביים (כמו למשל שביעות רצון מתחבורה ציבורית).

בישראל, כמו בכל מדינה, מי שאמונה על בחינת המדדים היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) – שם בחנו החוקרות והחוקרים לא פחות מ-90 מדדים שונים לשנת 2022. מתוכם, 57 מדדים מאפשרים לקבל הצצה להבדלים בין 18 הערים הגדולות בישראל, המאכלסות נכון ל-2023 כ-4.2 מיליון תושבים, שהם כ-43% מאוכלוסיית ישראל. 

מתוך 57 המדדים הללו, בחרנו 25 נושאים המחולקים לשמונה קטגוריות: כלכלי-חברתי, תחושת ביטחון, בריאות, דיור ותחבורה, סביבה, חינוך, אמון ברשויות ותחושה אישית.

דירוג הערים הטובות בישראל

התוצאות מעניינות למדי: דווקא ערים הנתפסות כ"מנומנמות" כמו רחובות וכפר סבא זוכות לדירוגים גבוהים ביחס לערים "נחשבות" כמו תל אביב והרצליה; חיפה, עיר מעורבת גדולה, מדורגת גבוה בציון הכללי ותושביה מדורגים גבוה במדדי אמון במערכת המשפט וגם בממשלה (וגם במערכת הבריאות); בערים הסמוכות לתל-אביב כמו רמת גן וחולון הכי לא מרוצים מזמן ההגעה לעבודה; וישנו גם פרדוקס האושר הידוע של החרדים בבני ברק, המדורגים נמוך יחסית בחלק ניכר מהמדדים ה"חומריים", אבל גבוהים בשביעות רצון כללית מהחיים וברוח ההתנדבות.

איזו עיר מובילה בניקיון? איפה ישנה חשיפה גבוהה לזיהום מכלי רכב? מי סובלים הכי הרבה מרעש? ובאילו שלוש ערים בלתי צפויות לא נחנקים מהוצאות על דיור? הנה התוצאות.

כלכלי-חברתי

ת"א והרצליה בראש, ירושלים ובני ברק בתחתית

בפרמטרים הכלכליים הבסיסיים אין הרבה הפתעות: תל-אביב, רמת גן והרצליה מובילות בשיעור תעסוקה ובהכנסה כספית נטו לנפש. במקומות האחרונים בשני המדדים האלה: בית שמש, ירושלים ובני ברק (וגם אשדוד במדד ההכנסה הכספית). אבל בהכנסה חציונית ברוטו למשק בית, התמונה הופכת מורכבת יותר: תל אביב צונחת מהשלישייה הראשונה למקום השביעי, בית שמש ובני ברק עולות מהמקומות האחרונים למקומות 10 ו-12 בהתאמה.

שתי הערים האלה, המאופיינות באוכלוסייה יהודית דתית וחרדית, מציגות פער משמעותי בין המצב הכלכלי לבין הרגש כלפי המצב הזה: במדד "מועסקים המרוצים מההכנסה מהעבודה", שתיהן מדורגות גבוה יחד עם חיפה ובת ים. שתי הערים הללו מדורגות גבוה גם בעיסוק בפעילות התנדבותית – בני ברק בפער עצום מול כל השאר ובית שמש במקום השני. במקום השלישי: תל אביב.

יש לציין כי בניגוד לרוב המדדים, במדד ההתנדבות יש מספר גדול יחסית של ערים מתחת לממוצע הארצי.

ביטחון

דניאל ימין, מתנדב בכיתת הכוננות ברמת גן (צילום: דוברות המשטרה)
דניאל ימין, מתנדב בכיתת הכוננות ברמת גן|צילום: דוברות המשטרה

בכפר סבא לא חוששים להסתובב לבד בלילה

שמה של העיר כפר סבא עולה לא מעט מאז טבח ה-7 באוקטובר. העיר בשרון, הקרובה יחסית לקלקיליה, היא אחת הדוגמאות בפיהם של המתריעים מפני האיום של אירוע טרור משטחי הרשות הפלסטינית. הגדיל לעשות ראש עיריית כפר סבא רפי סער בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שהזהיר: "כפר סבא וקלקיליה זה טווח של בין 600 מטר לקילומטר – וזה אומר שבאותה שאם באותה שבת, בשבע בבוקר, היו מחליטים, בשש וחצי, מחליטים להיכנס לכפר סבא, לא היה אף אחד שיכול היה לעצור אותם".

זה מעניין על רקע תחושת הביטחון האישי בכפר סבא נכון ל-2022: תושביה מציבים אותה במקום הראשון, וכעיר היחידה במדד שיותר מ-90% מתושביה לא חוששים להסתובב לבד בלילה. פער של כ-10% מהביטחון האישי הכלל ארצי, שגם הוא גבוה למדי – או לפחות היה כזה לפני אירועי ה-7 באוקטובר. גם כאן בני ברק ובית שמש במקומות גבוהים מאוד, ככל הנראה בזכות תחושת קהילה חזקה. 

ביחד איתן ממקומות מעל הממוצע הארצי הרצליה, רחובות, תל אביב וחדרה.

דיור ותחבורה

מוניות נוסעות בתל אביב (צילום: Jose HERNANDEZ Camera 51, shutterstock)
אוטובוס ומוניות בתל אביב|צילום: Jose HERNANDEZ Camera 51, shutterstock

הרצליה וראשל"צ מובילות בדיור, בת ים ובני ברק בתחבורה הציבורית

עד אירועי ה-7 באוקטובר – ויהיו שיגידו גם: עד לחודשי השסע החברתי העמוק שקדם להם – יוקר הדיור בישראל נתפס בשיח הציבורי כאיום קיומי. אפשר לראות זאת היטב במדד שבוחן כמה משקי בית בכל עיר מוציאים יותר משליש מההכנסה על דיור. זהו מדד אפקטיבי, כי הוא לא בוחן את יוקר הדיור בכל עיר, אלא את היכולת לשלם על דיור באופן בר-קיימא. התוצאות? שלוש ערים בלבד נמצאות מתחת לממוצע הארצי: רחובות, חולון וראשון לציון. במקומות הראשונים: בני ברק, בת ים ותל אביב. בערים אלה, קרוב למחצית ממשקי הבית מוציאים יותר משליש מההכנסה על דיור.

איפה מרוצים הכי הרבה מאזור המגורים? הרצליה בטופ. אחריה ראשון לציון, ובמקום השלישי, שעשוי להפתיע חלק מהקוראים: אשקלון, שכבר כמה שנים רעות, וביתר שאת מאז תחילת המלחמה בעזה, מתוארת כעיר המופגזת ביותר בישראל.

גם מכת הפקקים שהלכה וגברה בשנים האחרונות ניכרת בקטגוריית הדיור והתחבורה, עם מדד שבוחן את חוסר שביעות הרצון מהזמן ההגעה לעבודה. המשוואה פה מעניינת: בראש הטבלה - ערים הסמוכות לתל אביב, כמו חולון, רמת גן ובני ברק; בתחתית - חיפה ובאר שבע, הערים המרוחקות ביותר מהמרכז. אפשר אולי לראות בכך דוגמה לאופן שבו הפקקים מעצבים מחדש את התפיסה לגבי "קרוב" ו"רחוק" בישראל.

ועוד בגזרת הפקקים: בת ים מובילה את שביעות הרצון מתחבורה ציבורית, אולי בזכות התקדמות הקו האדום של הרכבת הקלה באותן שנים, לקראת הפתיחה המיוחלת (והמאוחרת מאוד) בקיץ 2023. 

ומה ביחס לתחבורה ציבורית בשבת? כאן יש מסר מבלבל: מצד אחד, בני ברק החרדית במקום השני בשביעות רצון מתחבורה ציבורית, ומיד אחריה, חיפה, בין הערים הבודדות בישראל שיש בהן תחבורה ציבורית מוסדרת בסופי שבוע.

חינוך

חיפה ות"א מובילות בהשכלה הגבוהה, כפר סבא בזכאות לבגרות

גם בחינוך יש מקום של כבוד לפייבורטיבית כפר סבא, עם אחוז זכאות לבגרות גבוה ביחס לערים הגדולות האחרות, אם כי לא בפער גדול. אחריה: רמת גן, תל אביב, ראשון לציון, הרצליה וחולון. מה שמעניין במדד הזה מספר הערים הגדולות מעל הממוצע הארצי - 13 מתוך 18. חמש הערים מתחת לממוצע: אשדוד ובת ים, ובפערים גדולים יותר – ירושלים, בית שמש ובני ברק. 

את שיעור ההשכלה הגבוהה מובילה חיפה עם קרוב ל-80%, ואחרי תל אביב, ראשון לציון, רמת גן ורחובות. אחריהן מגיעה בני ברק, עם פער משמעותי ביחס לשיעור הזכאות לבגרות – ככל הנראה בזכות הלימודים בישיבה.

בריאות

בחיפה מאמינים במערכת, אשקלון ראשונה בעודף משקל ילדים

בקטגוריית הבריאות מופיע לראשונה מדד שכל עיר תעדיף להיות מדורגת בו כמה שיותר נמוך: אחוז הילדים בגיל כיתה א' עם עודף משקל. החדשות הרעות: רק שליש מ-18 הערים הגדולות מדורגות מתחת לממוצע הארצי.

החדשות המעניינות: בני ברק בתחתית הטבלה עם אחוז חד-ספרתי של ילדים עם עודף משקל בכיתה א' (גם בגילי כיתה ז' בני ברק אחרונים בדירוג). זאת, לאחר הסערה סביב מיסוי המשקאות הממותקים, שנחשבים לפופולריים יותר בחברה החרדית ביחס לאוכלוסייה הכללית, וכן לאור נתונים שפרסם משרד הבריאות ב-2021 על סיכויים גבוהים יותר לחלות בסוכרת בחברה החרדית.

סביבה

מטאטא רחובות (צילום: Dmitry Kalinovsky, shutterstock)
מנקה רחובות|צילום: Dmitry Kalinovsky, shutterstock

בת"א ובת ים הכי רועש, בכפר סבא והרצליה הכי נקי

לפני יותר מ-20 שנה הגו שני חוקרים מתחום מדעי החברה וקרימינולוגיה את "תיאוריית החלונות השבורים". התיאוריה, שפורסמה בכתב העת הוותיק "האטלנטיק", ואומצה בהצלחה בידי ראש עיריית ניו יורק בזמנו רודי ג'וליאני, גורסת כי פשיעה מתגברת ביחס ישר לנראות של המרחב הציבורי: אם שכונה תהיה מוזנחת, ולא תהיה בה אכיפה של עבירות "קלות" כמו ונדליזם, תהיה בה יותר תחושת לגיטימציה לבצע פשעים. אולי אפשר לראות דוגמה לכך בעיר כפר סבא, העיר המדורגת ראשונה במדדי איכות חיים בציונים הכלליים. במדד שביעות רצון מהניקיון בעיר, כפר סבא נמצאת במקום הראשון נכון ל-2022 בפער גדול מאוד מהממוצע הארצי – ציון של 87.4% לעומת 59.5%.

האם יש קשר בין רמת הניקיון בכפר סבא לבין תחושת הביטחון האישי הגבוהה שראינו בקטגוריות הקודמות? אולי, ומצד שני, גם בני ברק זכתה לדירוג גבוה בתחושת ביטחון, ובמדד הניקיון היא מדורגת אחרונה (32% בלבד). נסתרות דרכי הסטטיסטיקה.

תחושה אישית

ברחובות הכי מרוצים מהחיים, בבית שמש הכי אופטימיים

ואחרי כל המדדים ה"חומריים" מגיעות השאלות המורכבות יותר לפיצוח, אבל גם המעניינות יותר: עד כמה התושבים מרוצים באופן כללי מהחיים. ובכן במדד שביעות רצון מהחיים יש פסיפס מרתק ובלתי צפוי, לפחות ביחס לפער מול המדדים האובייקטיביים. כפר סבא, רחובות ורמת גן, המדורגות ראשונות בציון הכללי, מובילות גם במדד הזה של שביעות רצון מהחיים; אבל יחד איתן גם הערים המדורגות נמוך – בני ברק ובית שמש. ירושלים, המדורגת אחרונה בציון הכללי, מדורגת במקום ה-8 והמכובד, מעל הממוצע הארצי. מעליה, באר שבע ונתניה. מתחתיה, ועדיין מעל הממוצע הארצי, ראשון לציון. אחרונה בדירוג: בת ים. אבל כאן חשוב להדגיש, בסך הכול אין פערים גדולים בין הערים במדד הזה, ושביעות הרצון הכללית בישראל עומדת על יותר מ-90%.

במדד הציפיות ביחס לעתיד מובילה בית שמש בפער ניכר: 74.2% לעומת ממוצע ארצי של 55.9%. אחריה במדד: הרצליה, רמת גן, רחובות ותל אביב. גם כאן בת ים סוגרת את המדד, אבל מעניינת מי שנמצאת במקום השני מהסוף – כפר סבא, אותה עיר שזכתה לציון הכללי הגבוה ביותר בין הערים הגדולות נכון ל-2022.

במדד של תחושת דיכאון מובילה חדרה, ואחריה ערים שנחשבות לחזקות מאוד בציון הכללי – הרצליה וחיפה. ללמדנו שדיכאון הוא מצב נפשי שלא תמיד נמצא בהלימה עם נתונים חומריים. במקומות האחרונים בתחושת דיכאון (כלומר עם שיעורי דיכאון נמוכים): ראשון לציון, אשקלון, כפר סבא וחולון.

יחס הרשויות למדינה

רחובות ראשונה בדיגיטל, חיפה באמון במערכת המשפט

שאלת האמון בממשלה לעומת האמון במערכת המשפט הייתה נושא מרכזי בשנת 2023, עד ה-7 באוקטובר כמובן. האם יש הבדלים בין הערים בנושא זה? התשובות מעניינות: העיר היחידה שיש בה גם אמון גבוה בממשלה וגם אמון גבוה במערכת המשפט, נכון ל-2022, היא חיפה. תמונת המראה שלה היא בני ברק, שמדורגת אחרונה בשני מדדי האמון. 

נתניה, כפר סבא, חדרה, ראשון לציון וחולון מובילות ביחד עם חיפה באמון בממשלה. מתוכן, רק כפר סבא וחיפה מדורגת גבוה בציון הכללי. את האמון במערכת המשפט מובילות ביחד עם חיפה בת ים, תל אביב, רמת גן, ראשון לציון ואשקלון. מתוכן, רק חיפה מדורגת ראשונה בציון הכללי.

נתון מעניין בממשק שבין דיגיטל ויחסי האזרח עם הרשויות, אפשר למצוא במדד השימוש בשירות ממשל מקוונים. גם כאן יש פער משמעותי בין השיעור הכלל ארצי (56.7%) לבין מרבית הערים הגדולות – 12 מתוכן ברמה גבוהה מהממוצע. אולי זה בזכות תשתיות דיגיטליות מתקדמות יותר שמאפשרת רשות גדולה, ואולי זה בזכות אוריינות דיגיטלית. אולי גם וגם, בנוסף למשתנים אחרים.