חודשיים אחרי שהחל לעבוד בחברת המד-טק האמריקנית Abiomed, מסע החיפוש אחר טיפולים רפואיים חדשניים הפך לפתע לאישי במיוחד עבור ד"ר נועם יוספי. בנו השלישי עילי, שנולד בבית חולים בעיר בוסטון, לא התעורר. במשך יותר משבוע הוא היה חלש מאוד, לא פקח עיניים ולא ינק. "אתה חושב על קטסטרופה בלידה, אולי על מקרה נדיר של שבץ מוחי", מסביר ד"ר יוספי. "עד שביצעו בדיקה של כרומוזום 15 וגילו כי מדובר בסינדרום נדיר בשם פראדר-ווילי". 

על אף שהסינדרום נדיר, האבחנה לא הייתה זרה לד"ר נועם יוספי ולאשתו ד"ר חני מן-יוספי, שניהם רופאים בוגרי הטכניון. "הכרנו את המשמעויות הקשות ביותר של האבחנה, אבל לא ידענו מה עושים מחר בבוקר", משחזר ד"ר יוספי. "אחד הקשיים בסינדרומים נדירים הוא הזמן הרב שלוקח לאתר מומחה שיטפל ורשת משפחות להיעזר בהן. עברנו תהליך בעיקר בשנה-שנתיים הראשונות לאחר האבחנה, שהתחיל מלחץ וכעס ועבר דרך כל השלבים עד שהגענו להשלמה. תוך כדי הבנו איך להעניק את הטיפול הטוב ביותר לעילי ולהמשיך להיות משפחה מתפקדת. אחרי נשימה עמוקה אפילו הבאנו לשלושת ילדינו אחות קטנה". 

האבחון המוקדם של עילי, אפשר למשפחת יוספי להעניק לו טיפול בהורמון גדילה כבר משלב מוקדם בינקות, שמסייע להתמודד עם תסמינים מסוימים ביניהם חולשת השרירים. "מה שחיזק אותנו היה לראות את החיוך הראשון של עילי, כיצד הוא מתחיל לתקשר עם האחים שלו", סיפר ד"ר יוספי. "עם הזמן ראינו שהוא ילד חכם, שאלמלא העיסוק והחרדה סביב האוכל היה יכול להתרכז יותר במשחק עם חברים, בלימודים בבית הספר ועוד". 

בהיעדר טיפול: אורח החיים המורכב עם פראדר ווילי

סינדרום פראדר-ווילי מופיע באחד מכל 10,000 עד 30 אלף בני אדם וידוע בכך שהוא גורם ל"היפרפגיה" – תאווה לאוכל שאינה יודעת שובע. הלוקים בסינדרום סובלים כבר בראשית החיים ממתח שרירים נמוך מאוד (היפוטוניה חמורה), מעיכוב בהתפתחות המוטורית ומעיכוב בהתפתחות השפה – היגוי חריג וקושי לתכנן ולבצע את התנועות הדרושות לדיבור ברור (אפרקסיה). על פי הספרות הרפואית, לחולים יש מידה מסוימת של מוגבלות שכלית - בדרך כלל קלה – התבגרות מינית לא שלמה וכן פגיעה בגדילה כשאינם מטופלים. יש שונות בתסמינים וחומרתם בין אנשים שונים עם הסינדרום. 

"מחקרים בתחום יכולים לתת לי אולי קצת עניין אינטלקטואלי, אבל מה שמעניין אותי בסוף היום זה שתהיה עבור עילי תרופה על המדף בבית המרקחת וזה מחייב שאקדמיה ותעשייה יעבדו יחד"

אלא שלא די בכך: לסינדרום יש גם תסמינים רגשיים והתנהגותיים, בהם חרדה, טורדנות כפייתית, עקשנות ועוד. במרבית המקרים הלוקה בסינדרום הוא מקרה ראשון במשפחתו - כלומר הוריו בריאים. עוד עולה כי הסינדרום הוא תוצאה של תקלה בתהליך ההפריה, בדיוק באותו הרגע בו העובר מקבל עותק אחד של כל כרומזום מהאב ועותק אחד מהאם. הסינדרום עצמו נגרם כשבתהליך נמחק קטע מסוים מהעותק של כרומזום 15 האבהי. 

למרות שניתן לטפל בביטויים אחדים של המחלה, אין עדיין תרופה שמרפאת פראדר-ווילי. בהיעדר תרופה כזו, נדרשות משפחות הלוקים בסינדרום לאורח חיים מורכב. "החרדה סביב האוכל היא חלק מרכזי בסינדרום ולכן מי שמתמודדים איתו זקוקים לסדר יום מאוד מובנה עם ודאות גדולה לגבי הארוחות", מתאר ד"ר יוספי. "זה יכול להיראות למישהו מבחוץ שאנחנו מנהלים סדר יום נוקשה מאוד, אבל זה מאוד מרגיע עבור עילי". 

לתרגם מחקר לתרופה

בשנים הראשונות לחייו של עילי, ד"ר יוספי החל את דרכו המקצועית בAbiomed, חברה שמפתחת משאבות לב מתקדמות מבוססות צנתר. "הייתי אחראי בהתחלה על פיתוח המחקרים בחברה, על קשרי המחקר ועל לא מעט נושאים נוספים, התנהלנו כמו סטארט-אפ", הוא מספר. "החברה אומנם עסקה במציאת פתרונות לבעיה רפואית אחרת – אי ספיקת לב – אך התהליך של מציאת פתרון לבעיה קלינית והשגת אישורים רגולטורים עבורו, הוא תהליך דומה לזה שנדרש עבור מציאת טיפול לפראדר-ווילי". אני שואל את ד"ר יוספי כמי שעוסק בפיתוח טיפולים, איך הוא חש נוכח היעדר הטיפול בפראדר-ווילי והוא משיב כי התסכול הוא יום יומי. 

אבל הזוג יוספי לא נשאר עם הייאוש, הוא הניע אותם לפעול. כבר כשעילי היה בן שנתיים חברו הוריו לחוקרת פרופ' ג'ניפר מילר מאוניברסיטת פלורידה, שמתמקדת במחקר של פראדר-ווילי וסיבות גנטיות נוספות להשמנת יתר המתפתחת בילדות. "אני מסייע לה בקשר עם חברות בתעשייה שרוצות לקדם את המחקרים לכדי טיפולים", מתאר ד"ר יוספי. 

"המחקרים בתחום יכולים לתת לי אולי קצת עניין אינטלקטואלי", הוא מציין. "אבל מה שמעניין אותי בסוף היום זה שתהיה עבור עילי תרופה על המדף בבית המרקחת וזה מחייב שאקדמיה ותעשייה יעבדו יחד. חשבתי על האפשרות להיות מנכ"ל של חברה שמפתחת טיפול אבל זה יחייב אותי 'להינשא' רק לפיתוח מסוים וימנע ממני להמשיך לסייע בקידום כיוונים שונים לטיפול". 

משבר קורונה: מחקר קליני שלם כמעט ירד לטמיון

פיתוח טיפולים למחלות נדירות כרוך בקשיים רבים בבסיסו, ביניהם הקושי לגייס מספיק חולים למחקר. בסינדרום פראדר-ווילי זה קשה במיוחד שכן הלוקים בו נוטים לחרדה. חברת Soleno Therapeutics הייתה בשלבים מתקדמים של מחקר קליני בתרופה שלה DCCR כשפרצה מגפת הקורונה. התרופה פותחה על בסיס תרופה שמוכרת מזה שנים בתחום הטיפול ביתר לחץ דם. בחולי פראדר-ווילי התרופה נועדה הן להשפיע ברמה העצבית ולהפחית את התאווה לאוכל והן לשפר את עיבוד הסוכרים בגוף ובכך לאפשר ללוקים בתסמונת לרזות. 

"מגפת קורונה טרפה את הקלפים", אומר ד"ר יוספי. "המעקב אחר מצב החולים המטופלים בתרופה מבוסס על שאלונים המודדים בין היתר את רמות החרדה, אלא שבעקבות המגפה רמות החרדה של כולנו זינקו ובייחוד של אנשים עם פראדר-ווילי שזקוקים לשגרה סדורה. כמו כן, עקב המצב נבדקים התקשו להגיע לביקורות האחרונות שלהם במחקר. היו 127 ילדים שהשתתפו במחקר באותו זמן ולא כולם סיימו את המעקב. היה חשש שמחקר קליני שלם ירד לטמיון ויצטרכו להתחיל מהתחלה". 

ד
מאמצים לפיתוח תרופה. ד"ר חני מן-יוספי ובנה עילאי|צילום: באדיבות המשפחה

כשהמחקר בסכנה, פרופ' מילר שמצויה בקשר עם החברה פונה לד"ר יוספי על מנת שיסייע לחברה מניסיונו בהתנהלות מול ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקני). "קיוויתי שאצליח להביא את ה-FDA להסתכלות רחבה, להכיר בתוצאות הראשוניות המבטיחות שכבר נאספו ולהבין את האתגרים שמייצרת המגפה", מספר ד"ר יוספי. "המעורבות שלי מול ה-FDA סייעה לחברה. תמיד אפשר להטיל ספק במניעים של חברה שמושקעת בתרופה מסוימת, אבל אני הצעתי זווית אחרת כהורה לילד עם פראדר-ווילי שגם יש לו הבנה מחקרית וקלינית ומאמין בטיפול הזה. גייסתי גם את המנהיגות של שני ארגוני הלובי הגדולים בתחום של פראדר-ווילי בארה"ב, שתיהן אמהות לילדים עם הסינדרום בעצמן".

ה-FDA פתח את הדלת, מתי התרופה תאושר בישראל?

משפחות הילדים עם פראדר-ווילי בארה"ב הצליחו לשכנע את ה-FDA להרכיב קבוצות עבודה משותפות איתן. לבסוף, הרגולטור הסכים להשאיר את הדלת פתוחה ולאפשר לחברה להמשיך ולאסוף נתונים במסגרת המחקר הנוכחי. "סוכם שהחברה תמשיך לעקוב אחרי אותם חולים שהשתתפו במחקר המקורי שלא הושלם כסדרו", מתאר ד"ר יוספי, "עם התמשכות המחקר אנו רואים שהאפקט של התרופה אפילו משתפר עם הזמן". 

החברה פרסמה כבר תוצאות ראשוניות בשנה שעברה שמעידות על יעילות בהורדת התאווה לאוכל בילדים עם סינדרום פראדר-ווילי. "כעת החברה מתכוננת להגיש נתונים אחרונים אחרי הקיץ ל-FDA ואנו מצפים בקוצר רוח לאישור התרופה החדשה", אומר ד"ר יוספי. "כשיסתיים איסוף הנתונים אני מתכוון להעביר את כל החומר גם למשרד הבריאות בארץ. משרד הבריאות בדרך כלל עוקב אחר החלטות ה-FDA, אך אני מתכוון להעניק לו חלון הזדמנויות לאמץ תרופה שיכולה לסייע לאוכלוסייה מוגדרת מאוד של מטופלים בישראל". 

החסם בפני טיפול המחלות נדירות – "לא מדעי, משאבים"

ביום שלישי 5.3.2024, יגיע ד"ר נועם יוספי מבוסטון להרצות בכנס הבינלאומי לחדשות בתעשיות מדעי החיים והטכנולוגיות הרפואיות (MIXiii) בהובלת האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות IATI. בכנס, שנערך גם במעמד נשיא המדינה, יספר ד"ר יוספי על המסע המשפחתי, על עילי שלו – הילד הנדיר ועתיר הפוטנציאל שמאחורי הסינדרום – ובזווית המקצועית על האתגרים המרכזיים שמקשים על פיתוח טיפולים חדשים למחלות נדירות.

"מחקרים בתחום של מחלות נדירות נתקלים בקשיי מימון ובגורל של הכל או כלום – אתה מפתח מראש לשוק מצומצם וקושי למשל לגייס חולים יכול לחסל את המחקר", מעניק ד"ר יוספי הצצה לאתגרי התחום. "לרוב למחלות נדירות יש מנגנון מאופיין, יש גורם גנטי שאפשר לשים עליו את האצבע, להבדיל למשל ממחלות שנגרמות על ידי שורה של גורמים מצטברים – כמו סוכרת. לכן, החסם בפני פיתוח טיפולים הוא לא מדעי. אם מדינות יחליטו להקצות משאבים ולקיים הליכים רגולטורים שקשובים למשפחות החולים במחלות הנדירות ולצרכים שלהן, יהיה קל יותר למצוא פתרונות למחלות הגנטיות. זה מסר שאני מקווה להעביר גם לציבור ולתעשייה בארץ בכנס".