הדרך לחיזוק החדשנות עוברת דרך האקדמיה

היה מוזר לגלות שהדו"ח השנתי של רשות החדשנות עבר איכשהו מתחת לראדר התקשורתי. זה היה במיוחד מוזר לאור נורות האזהרה הרבות שפזורות בדוח לכל אורכו ועיקרן: החדשנות הטכנולוגית בישראל - זו שאחראית ליתרון היחסי המרכזי של ישראל בשוק הגלובלי - מצויה בסכנה. האמת היא, שמדובר בתהליך שמתרחש כבר כמה שנים, אלא שכמויות הכספים האדירות שהוזרמו לתעשיית ההיי-טק סנוורו את עינינו מלראות נכוחה את המציאות. עכשיו, כשבועת ההיי-טק מתפוצצת, מתגלית המציאות הלא כל כך מחמיאה.

למשל, שהיקף הסטארט-אפים החדשים המוקמים מידי שנה נמצא בירידה מתמדת (משנת 2017 נפתחו כ-14% פחות סטארט-אפים בכל שנה), או שחלקה היחסי של ישראל בעוגת ההון סיכון העולמית נמצא בירידה. הנתון הבולט ביותר בדו"ח האמור הוא הירידה החדה של ישראל במדד החדשנות העולמי - מהמקום העשירי ב-2019 למקום ה-15 ב-2021. אך לנתון זה מצטרפים נתונים נוספים, מדאיגים לא פחות. למשל, ירידה עקבית בהכנסות של חברות המסחור האוניברסיטאיות ממכירת קניין רוחני מאז 2012 - 528 מיליון שקלים בשנת 2019, לעומת 803 מיליון שקלים בשנת 2018 ו-1,242 מיליוני שקלים ב-2017. השיא עמד על 1,874 מיליוני שקלים ב-2012.

התמונה מדאיגה גם מהיבט אחר, והוא קיפאון במספר הבקשות לרישום פטנטים של חברות המסחור בעשור האחרון. זאת על רקע העובדה שמספר הבקשות לרישום פטנטים נמצא בעלייה בארץ ובעולם (ב-2020 חלה עלייה של 1.6% בשיעור בקשות הפטנט בעולם, ולפי דוח רשות הפטנטים הישראלית, בשנת 2020 חלה עלייה של כ-5% במספר בקשות הפטנט לעומת שנת 2019).

קיטון בתקצוב האקדמיה

אני מתעכבת על כך, כי האקדמיה היא אחד מהמקורות החשובים ליצירת חדשנות, לצד התעשייה והממשלה. העובדה שתקציב האקדמיה קטן בשנים האחרונות באופן ניכר, מסבירה חלק מהירידה שלנו במדד החדשנות. נזכיר שתקציב ההשכלה הגבוהה קוצץ ב-300 מיליון שקלים ב-2021 לעומת 2020, זאת בשעה שהאקדמיה הישראלית מתמודדת כיום עם אתגרים תקציביים ההולכים ומתעצמים נוכח העלייה התלולה בעלויות התשתית המחקרית ותקציבי העתק המופנים למחקר על-ידי אוניברסיטאות מתחרות בחו"ל ועל-ידי החברות הבין-לאומיות. מזה שנים, חלק ניכר מתקציב הפיתוח של האוניברסיטאות נשען על תרומות בלבד.

צריך להבין שהמחקר הבסיסי הנעשה בין כותלי האוניברסיטאות הוא מנוע צמיחה חשוב למשק וזאת בשל הזיקה ההדוקה שבינו לבין פיתוחים טכנולוגיים עתידיים. לכן חשוב להשקיע בו. צריך גם לזכור שהשקעה באקדמיה היא גם השקעה בתשתיות הקריטיות להשגת קידמה טכנולוגית, אחת מנקודות החולשה של ישראל במדד החדשנות העולמי.

גם תקצוב המו"פ הממשלתי נמצא בירידה וגם הוא מהווה סיבה, נוספת, לירידה בעוצמת החדשנות הישראלית. נכון, ישראל עדיין נמצאת במקום הראשון בהוצאה למו"פ כאחוז מהתוצר, 5.44%, אבל זאת הודות להשקעות של הסקטור הפרטי בחדשנות, לרבות אלה של החברות הרב-לאומיות המפעילות כאן מרכזי פיתוח. חלקה של הממשלה בתקצוב המו"פ הולך ופוחת עם השנים ואנחנו נמצאים במקום אחרון ב- OECD בחלק הממשלה מההוצאה על מו"פ עם 9.6% בלבד. כל זה קורה בשעה שמדינות רבות גילו את חשיבותה של החדשנות כמנוע צמיחה כלכלי והן משקיעות משאבי עתק בקידומה, תוך תחרות גוברת על הון אנושי.

להגדיל את המשאבים המופנים למחקר באקדמיה

המדינה, כך נראה, מבינה את הסיטואציה וכבר הודיעה כי תפעל לקידום טכנולוגיות בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי, תפעל להסרת חסמים רגולטוריים שיאפשרו את פיתוח תעשיית הפינטק ותקצה משאבים לשילוב אוכלוסיות שונות בענף ההיי-טק, כחלק מחזון כללי תחת הכותרת "מיליון איש בעלי מיומנויות בהיי-טק".

"כאשר יש כיום תקציב לכל גחמה של כל ח"כ בודד בקואליציה, אין סיבה שלא יימצא הכסף הדרוש לחיזוק מעמדה האסטרטגי והכלכלי של ישראל"

הכל טוב ויפה, אך לא מספיק. הדרך לחיזוק החדשנות הטכנולוגית הישראלית עוברת דרך האקדמיה. על הממשלה להגדיל את המשאבים המופנים למחקר באקדמיה ולהגדיל את חלקה בהקצאה למו"פ. כאשר יש כיום תקציב לכל גחמה של כל ח"כ בודד בקואליציה, אין סיבה שלא יימצא הכסף הדרוש לחיזוק מעמדה האסטרטגי והכלכלי של ישראל. כפי שמדגישה רשות החדשנות, השקעה ממשלתית זו מיועדת למו"פ פורץ דרך בסיכון גבוה שיבטיח את המשך הצמיחה בטווח הבינוני והארוך, אשר אותו מתקשה הסקטור הפרטי לממן. על הממשלה גם לדאוג להגדלת מענקי המחקר, אשר קטנים בעשרות אחוזים ממענקי המחקר בארה"ב ובאירופה, גם בהשוואה לתמ"ג וגם ביחס לגודל האוכלוסייה.

כדאי לזכור, כי רבים מהרעיונות החדשניים מקורם באקדמיה, המהווה גם את המקור העיקרי לכוח-האדם הדרוש להיי-טק. נתון אחד ימחיש זאת היטב: בממוצע רב־שנתי, 75% מהמועסקים במו"פ במגזר העסקי הם אקדמאים.

מעל הכל, חיזוק האקדמיה יחזק גם את הקשר שלה לתעשייה, קשר שהוא מאבני היסוד של החדשנות הטכנולוגית. לפי מכון המחקר IMD, הבוחן את מידת התחרותיות של 64 מדינות, ישראל מובילה בכל הקשור לזיקה שבין תעשייה לאקדמיה (אחד משלושת המקומות הראשונים בעולם). עלינו לטפח קשר זה ולחזקו.

אגב, לפי הדו"ח השנתי של המכון, הגורם הראשון המשפיע על כושר התחרות הגבוה של ישראל בתחום ההיי-טק הוא רמת ההשכלה הגבוהה. מרכיבים נוספים שתורמים למיקום הגבוה של ישראל בתחום הטכנולוגי בעולם הם "התשתית המדעית" (מקום 4 בעולם) ו"התשתית הטכנולוגית" (מקום 1 בעולם). במילים אחרות, כל הפרמטרים הללו קשורים כך או אחרת לאקדמיה.

ישראל חייבת אפוא לתעדף את המחקר האקדמי. זו שאלה של החלטה ואומץ פוליטי, שמחייבים לדחות תביעות אחרות לטובת מנוע צמיחה קריטי לעתיד ישראל. מדינת ישראל צריכה להתחייב באופן מתמשך ומשמעותי לקידום ההשכלה הגבוהה בכלל ולמחקר המדעי באוניברסיטאות במיוחד.

כמו כן, על המדינה להמשיך ולעודד הטמעת חדשנות טכנולוגית במגזר הציבורי ובתעשייה. דווקא אזרחי ישראל, שמייצרת חידושים עולמיים בתחומים רבים, אינם נהנים מפירות החדשנות שלה והמגזר הציבורי מפגר באימוץ טכנולוגיות לשיפור השירות לאזרח.

רק באמצעות שילוב של אמצעים נוכל לחזור ולטפס בסולם החדשנות העולמית ולהבטיח את מעמדנו לא רק כ"אומת הסטארט-אפ" אלא כ"אומת החדשנות".

הכותבת היא מנכ"לית קבוצת לוצאטו, קבוצת הקניין הרוחני המובילה בישראל.